סימנא מילתא היא – אכילת פירות מתוקים בראש השנה
המאמר להלן הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר
בליל ראש השנה נהוג לאכול דברים מתוקים, מנהג שאותו מציינים רוב הפוסקים, דוג' משולחן ערוך: "תאכל רוביא (תלתן) ותאמר ירבו זכויותינו ,כרתי: יכרתו שונאינו, תמר, סלקא וקרא", הגהות הרמא: בנוסף לרימון ומתוקים תאכל גם תפוח בדבש לשנה טובה.
מקור המנהג
אצל חז"ל יש מס' ממקומות שבהם עושים פעולה לסימן טוב.
1. הגמרא במסכת הוריות וכריתות מביאה את העובדה שמושחין מלך במעיין (כך משכו את שלמה) שהוא סימן להמשכיות המלכות גם לזרעו ,ואת דברי הרמ'ה בנושא : אסור שהמעיין יהיה מעיין אכזב. המאירי בפירושו לגמרא טוען שלא המעיין גורם להמשכיות המלך ומי שחושב כך חוטא ב 'איסור ניחוש' , לפי המאירי המעיין אמור לעורר את המלך שיתנהג כדרך מעיין איתן ואז תמשך מלכותו. גם רבי ידעיה הפניני מסכים עם מאירי וטוען שבנוסף לחטא באיסור ניחוש יש כאן גם אמונה תפלה להאמין שהמעיין גורם להמשכיות, לפי פניני באה המשיכה במעיין להורות לעם שיבחרו מנהיג חכם ואז תמשך מלכותו.
2. יעקב אבינו אומר בספר בראשית "לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" פירוש הרמב'ן: יעקב אמנם רק ירה חצים לכיוון האמורי ולא נכנס אליה אך הוא רואה עצמו כמי שכבשה כיוון שעשה סימן טוב לבניו.
תחילת השנה משפיעה על כל השנה כולה
מדברים אלו הסיק ר' אמי שמותר לעשות פעולות שונות לסימן טוב והצלחה. לפי אמי מותר לאדם לבדוק את עצמו בשלושה ניסיונות: אם תמשך שנתו – ע"י הדלקת נר , אם יצליח עסקו – ע"י גידול תרנגולת , אם יחזור בשלום מדרכו – ע"י הסתכלות בצלו.
אביי שהיה תלמידו של אמי גורס שעל האדם לעשות לעצמו סימנים לטובה בתחילת כל שנה ( או
בארמית : סימנא מילתא היא ) , זאת הסיק אביי מן הניסיון הראשון של אמי הקשור לתחילת השנה ומשפיע על כולה. בעקבות דברי אביי התחיל מנהג לאכול בראש השנה פירות לסימן טוב,
מנהג בבלי
המנהג התחיל בבבל והתפשט לשאר הארצות. חשוב לציין שני דברים : א. את הפרות בחרו לפי הסימליות שבשמם , ב. לתופעה קמו גם מתנגדים שחששו מניחוש.
מדברי התומכים (הרוב): רבי אליעזר – "יש כאן אמנם קצת ניחוש אך הוא טוב כיון שהוא מבוסס על המקרא והאגדות ,אנחנו אוכלים ראשי כבשים שנהיה לראש , רביא שירבו נכסינו ,כריתי שיכרתו אויבינו… ". רבי גאון – "אפילו הקב"ה נתן שקד לנביא כי שוקד הוא…" .
רבי שלום גאון – "גם בספר עזרא יש סימוכין שעזרא נהג כך". האברבנאל – " ראש השנה הוא תחילתה של הבריאה , ויום הדין לגבי אסונות ודברים טובים
שיקרו באותה שנה – ולכן ראשית השנה משפיעה על המשכה". מדברי המתנגדים (דעת מיעוט) :
הרמב"ם – " כל סימנים שאינם מהיקש הטבעי אין לעשות ואינם משפיעים על העתיד".
לראות או לאכול?
יש מחלוקת בין הפוסקים בנושא זה כאשר חלק קובעים שיש להביט בפרות ולהגיד בקשה, וחלק קובעים שיש לאכול. מתומכי ה 'לראות' (מיעוט):
רבי מאירי – "יש לשים הפירות על השולחן ולומר דברי תשובה".
רבי ידעיה – "אין מטרת הפירות לשם סימן טוב ,אלא כדי שהפירות הגדלים מהר יזכירו לנו את
תקיעת השופר ואז ישבר לבבנו ונומר דברי תשובה".
מתומכי ה 'לאכול' (רוב): הגמרא – לפי רוב הפירושים לגמרא יש לאכול.
לומר בקשה בזמן האכילה או לא? : מדברי המתנגדים (מיעוט):
רבי קלוגר והמאירי –" עצם ההבטה במאכלים מעורר אותנו להתפלל ולבקש תשובה , אם נעשה
מעשים טובים במהלך כל השנה תקוותינו יתגשמו ולא תלוי הדבר באיזושהי אמירה ".
מדברי התומכים (הרוב): השל"ה – " הפרי הוא סימן שיזכר האדם לשאת תפילה על דברים מסוימים , למשל: הכרתי מזכיר לנו להתפלל להכרתת אויבנו וכך הלאה".
רבי יעקב עמדין – "יש צורך בסיוע פה ולשון על מנת לחזק את הסימן לטוב".
מדוע נבחרו פירות אלו?
לפי רש"י יש צורך לבחור שני סוגי פירות – כאלה הגדלים מהר וכאלה המתוקים , לעומת זאת
המאירי קובע שיש להשתמש בשני סוגים אחרים – כאלה הגדלים מהר וכאלה המנשאים לגובה,
כמו התמר (הרמ"ה מסכים עם המאירי). בספר 'אלף המגן' מציע המחבר פירוש מעניין לדברי רש"י ,לפי המחבר אין צורך לאכול את הפירות
הצומחים מהר אלא רק לראותם צמחים בניגוד לפירות המתוקים שיש צורך לאכול כדי להרגיש
במתיקות .
משמעות שמות הפירות : מבדיקת שמות הפירות יוצא כמובן שנהגו לאכול פירות בעלי שמות המזכירים לנו ברכות , מכאן נובע שאין עדיפות מיוחדת לפירות אלו .
'מגן אברהם' לוקח דברים אלו צעד נוסף וקובע שסוג הפירות שיאכלו בכל מדינה יקבע לפי השמות המורים במדינה זו על משהו טוב.
הפירות שנהגו לאכול
א. קרא: על פי רש"י פירושו דלעת, הברכה הנהוגה " יקרע גזר דיננו ויקראו לפנייך זכויותנו".
ב. רוביא: על פי רש"י – תלתן, הברכה הנהוגה "ירבו נכסינו/זכויותינו/ישראל כרביא".
ג. כרתי: על פי אונקלוס – חציר , הברכה הנהוגה "יכרתו שונאינו" , המאירי "יכרתו העוונות מלבנו".
ד. סילקא: לפי רשמב"ם מדובר בסוג תרד או תרדן, הברכה "יסתלקו עוונינו".
ה. תמרי: הנחת תמרים – הברכה המקובלת "יתמו שונאינו/עוונותינו".
ו. בשר שמן /משמנים.
ז. כל מיני מתיקה – דברי מתיקה.
ח. רימון – "נרבה זכויות כרימון".
ט. ראש כבש : שני נימוקים עיקריים לאכילתו – שנהיה לראש ולא לזנב, וכרמז לגאולה ,זאת כיוון שאומרים "לשנה הבאה בירושלים .." פעם בניסן (מזל טלה) ופעם בתשרי- כיוון שראש השנה בתשרי אוכלים גם טלה להשלמת הסמליות.
י. ריאה – מאירה את העיניים, לפי שהיא קלה, שתהא שנתו קלה ולא תהיה עליו כמשא כבד מרוב הצרות.
יא. אפונה – ברכה של ריבוי.
יב. אתרוג – כמו תפוח, מורה על הידור לרמוז שתהא שנה מהודרת.
יג. תפוח.
יד. דגים – שנפרה ונרבה כדגים.
טו. כל מיני חידוש – כדי לרמוז על התחדשות השנה לטובה.
