סיכום בהיסטוריה: הגטאות בשואה

הסיבות להקמת הגטאות

ב-21 בספטמבר 1939 שולח ראש משטרת הביטחון, היידריך, את אגרת הבזק ובה שלושה סעיפים מרכזיים:

1. כל קהילה יהודית שמונה פחות מ-5000 איש תועבר לעיר הגדולה הקרובה ביותר כשמיקומה הסופי לאחר ההעברה תהיה בצומת דרכים או ליד מסילת ברזל.
2. כל קהילה יהודית תרכיב לעצמה יודנראט (מועצת היהודים) שימנה בין 12-24 איש זאת בהתאם לגודלה של הקהילה, כאשר ההיודנראט יהיה מורכב מאנשים סמכותיים, רבנים וכו'..
3. מכיוון שגרמניה נתונה במצב מלחמתי כדי לספק את הצרכים הכלכליים שלה, יש לחתור לאריזציה של הרכוש היהודי ולהימנע מההרס הכלכלי.

למרות שהמילה גטו אינה מופיעה באיגרת , האיגרת היא בסיס חוקי משפטי להקמת הגטאות .

גטאות הוקמו בפולין ואח"כ במזרח אירופה מ-5 סיבות עיקריות. הסיבות להקמת הגטאות:

1. פתרון זמני בדרך לפתרון הסופי- זאת אומרת, כל עוד הגרמנים לא הגדירו מה הוא אותו פתרון סופי, מה שקורה הואשהגטו משמש טכניקת ריכוז היהודים עד להחלטה, לתכנון ולביצוע של אותו פתרון סופי .

2. הגטו כאמצעי המתה- גטו קטן, צפוף, רעב, מנותק מהעולם החיצון כמעט ללא מקורת פרנסה עם תנאי סניטציה (היגיינה, ביוב) ירודים, הוא אמצעי המתה היעיל ביותר. לדוגמא: גטו ורשה שמנה מעל 400 אלף יהודים, מעל 100 אלף יהודי מתו בגטו עוד לפני שיצאה הרכבת הראשונה לטרבלינקה (לפני שהתחילו האקציות הראשונות).

3. ניצול כלכלי- גטאות פולין ואח"כ מזרח אירופה, שימשו ככלי לניצול כלכלי בשני מישורים עיקריים:

א. המישור הראשון, שוד וגזל- הכוונה היא לקיחת רכוש, פרוות, ציוד סקי, תכשיטים, מטבעות, מזומן, חשבונות בנקים וכו'…(ברמה האישית בכל רכושו).

ב. המישור השני, שעבוד כלכלי- בד"כ תעשיינים גרמנים רבי תושייה, מתמקמים בתוך הגטו או סמוך אליו ומנצלים את כוח האדם הזמין לצורך התעשרות מהירה (עבודות כפייה) לדוגמא: מפעלי טבנסושולץ.

4. עניין של יצירת אשליה- גטו מבודד מהעולם החיצון כשהסיבה להקמתו קשורה לבידודם של היהודים מהחברה הפולנית ולמנוע הפצת מחלות. הגטו נשלט ע"י היודנראט, ע"י המשטרה היהודית, גטו כזה יוצר את האשליה אצל היהודים שהעתיד של הגטו הוא מובטח וכל המטרה בהקמת הגטו קשור לבידוד זמני של היהודים.

5.הפרד ומשול- כדי לפורר ולבודד את החברה היהודית מבפנים , עצם העובדה שהגרמנים נתנו כוח ליהודים מסוימים על יהודים אחרים, יש לפעולה הזו משום הפרדתה של החברה היהודית, ריסוקה לגורמים שונים כדי שלגרמנים יהיה יותר קל לשלוט בהם.

קשיי קיום בגטו:

ניתן להצביע על חמישה קשיים עיקריים בחיי היהודים בגטו.

1. צפיפות- בד"כ גטאות מוקמו בפולין ברובעי העוני היהודים (תמיד שכונת עוני מסוימת) כאשר מימד הצפיפות בתוך הגטו הוא המימד הבולט, מדובר על מספר רחובות מצומצם, והמגורים הם בד"כ בדירות קטנות כשלכל דירה מופנות כמה משפחות בין 6-12 משפחות וזאת בהתאם לגודל הדירה וכמות החלונות שפונה לחזית (ככל שיש לדירה יותר חלונות שיוצרות אוורור נדחוס עוד משפחות).לדוגמא: 400 אלף יהודי גטו ורשה שהיו בסביבות 40% מאוכלוסיית העיר, הנתון הוא שאותם 40% מאוכלוסיית העיר מצטופפת בפחות מ-2.5% משטח העיר.

2. רעב- מבחינת הרעב הרי שרשמית (לפקודת הגרמנים) הקצאת הקלוריות נע בין 180-200 קלוריות לאדם שהממוצע של קלוריות שדורש אדם בתנאים של עבודה קשה ובתנאי קור אירופאי נע סביב ה-3000 , לכן, המוות מרעב עושה שמות באוכלוסייה היהודית. לעיתים גוועות ברעב משפחות שלמות עד שהריח של המוות מסגיר את גוויעת המשפחה, גניבות מזון, אזכרת גוויות משום שבני המשפחה ניזונו מתעודת האוכל של הגווע.

3 מחלות- גטו קטן צפוף עם תנאי סניטציה ירודים מהווה כר נרחב להתפרצות והפצת מחלות. שתי מחלות עיקריות היו דומיננטיות בחיי היהודים בגטאות טיפוס הבטן וטיפוס הבהרות כשתפוצת המחלה בד"כ קשורה לתנאי היגיינה ירודים (אין שירותים, רחיצת ידיים), מכת כינים שמפיצה את המחלות וגם כאן התמותה מהמחלות הייתה רבה כשהידיים של הקברנים היו מלאות עבודה.

4. דיכוי תרבותי/דתי- כיוון שהגרמנים ראו בדת ותרבות כמכשיר לחיזוק היהודים מבחינה פסיכולוגית, לכן הגרמנים אסרו על פעילות דתית ותרבותית, איסורים שכללו: איסור תפילה, איסור לימוד תורה, הפיכת ימי שבתות ומועדים לימי עבודה רגילים, סילוק ילדים יהודים מבתי ספר ומגימנסיות, וזאת במטרה לשבור את היהודים פסיכולוגית. צעדים אלו היו מלווים בצעדים של השפלה כמו: הסרת הכובע בפני סמכויות גרמניות, איסור על הליכה על מדרכה יחד עם גרמנים, ורחצה משותפת גברים חרדים ונשים במקווה בתוך הגטו.

5. עבודות כפייה- אחד הקשיים הדומיננטיים של היהודים בגטאות היה קשור לעבודות הכפייה וזאת בהתחשב במזון ובקור האירופאי, יהודים גויסו בכול למשימות כמו: חפירת ביצורים, סלילת כבישים, מסילות ברזל, הכשרת שדות תעופה וכמובן, הקמת מפעלי נשק, תחמושת כשהיהודים עושים זאת ע"פ מכסות שמורדות יודנראטים, בד"כ העשירים היו נפטרים מהמשימות האלה שצרך לשקלל את זה יחד עם הקור האירופאי ומנות המזון העלובות ומקבלים את אחד הקשיים הבולטים.

ההתמודדות עם הקשיים בגטאות

אחת השאלות המרכזיות שנשאלו ניצולי השואה הייתה השאלה למה לא מרדתם? את התשובה לשאלה הזו לגבי התמודדות היהודים עם החיים בגטו ניתן לחלק לשתי צורות התמרדות:

1. המרד האקטיבי- מרד הגטאות שמתחיל ב1/1/42 בכרוז המרד המפורסם מגטו וילנה.
2.  המרד הפאסיבי- או כפי שהוא קרוי "קידוש החיים." של הרב יצחק ניסנבויים שהיה מראשי המזרחי בגטו ורשה. בשעתו בתוך הגטו נשאל הרב ניסנבויים האם המונח קידוש השם (עבודה זרה, שפיכות דמים וגילויי עריות- אלו שלושת האיסורים יהרגו בל יעבור) רלוואנטי לתקופת השואה והוא מסביר למה: משום שבעבר האויב, הצורר דרש את הנשמה ולכן מצוות קידוש השם הייתה רלוונטית.

כיום, גם אם היהודי רוצה להמיר את דתו המרת הדת לא תעזור, ולכן אומר הרב ניסנבויים לשמור על חייב מכל משמר "ושמרתם לנפשותיכם מאוד".

המושג קידוש החיים כפי שטבע אותו הרב יצחק ניסנבויים מבטא ציווי לשמור על הקיום הפיזי והרוחני שלך בכל מחיר, לכן הוא קרוי המרי הפסיבי.

ההתמודדות עם הקשיים בגטאות סבבה סביב שש נקודות מרכזיות:

1. עזרת היודנראט– חלק גדול מהיודנראטים במקומות שונים ששרידותו של הגטו היה הקו המנחה של היודנראט, הפעיל מערך שלם של תמיכה:

א. מבחינת פעולות סעד- היודנראט העניק תמיכות כספיות, גבה מיסים מעשירים, הקים מטבחים ציבוריים שסביבם יהודים קיבלו את מנת המזון הבלעדית שלהם ביום (צלחת מרק ופרוסת לחם), היודנראט החזיק בתי יתומים, פתח מעונות יום, סיפק בגדים, הגיש עזרה רפואית, טיפל במגורשים, סידר להם מקומות מגורים, ואירגן את עבודת הכפייה.

ב. מבחינת תרבות- היודנראט הבין שארגון פעילות תרבותית הוא תנאי לקיומו של הגטו וכתוצאה מכך, היודנראט מארגן תיאטרונים, ערבי שירה, קונצרטים, הצגות, תלמודי תורה, מקהלות, ערבי ספרות, בתי קולנוע וכו'

ג. מבחינת בריאות- גטאות שבהם היו רופאים יהודים, התנהלה פעילות בריאותית שכללה: מרפאות שיניים, ייצור תרופות, הקמת בתי חולים, מרפאות, ומאבק למען היגיינה טובה יותר בגטו.

2. המוסד לעזרה עצמית– היה אחד מהגופים שאורגנו בתוך הגטאות בייחוד באיזור הגנרל גוברנמן, כחלק מגופי העזרה היהודים והוא שיתף פעולה יחד עם ארגון הז'גוטה הפולני (חסידי אומות עולם) שאת המימון לפעילות המוסד קיבלו היהודים בגטאות מהג'וינט היהודי.הגרמנים אפשרו לכסף יהודי להיכנס לתוך הגטאות מתוך נקודת הנחה שכל עוד כסף יהודי אמריקאי נכנס לגטאות ארה"ב לא תצטרף למלחמה.

המוסד לעזרה עצמית עסק בהקמת בתי תמיכה (בתים שמחלקים מזון וכו') פעולות סעד מגוונות, הכשרה מקצועית ופיתוח מקומות תעסוקה, פעולות צה"ל מגוונות.

3. ועדי הבתים- מכיוון שרמת הצפיפות בגטאות הייתה גדולה וכל חצר בית הכילה מבחינת כמות האנשים פי 20 פי 30 מהכמות הנורמאלית. הקימו היודנראטים בייחוד בורשה מדור שנקרא מדור ועדי הבתים, בראש המדור עמד ההיסטוריון, עמנואל רינגלבלום וועדי הבתים ארגנו את הניקיון בבית, את הפעילות הרפואית, את אספקת המזון, את קבוצות הלימוד, את פעולות התרבות ואת העזרה למגורשים כשוועדי הבתים נותנים ליהודים את התחושה של שייכות ודאגה.

4. בתי יתומים- מכיוון שרמת התמותה בגטאות הייתה מאוד גבוהה וילדים נשארו ללא ההורים בחלק גדול מהגטאות הקימו היודנראטים מארגן בתי יתומים. בית היתומים דואג לכל מחסורם של היתומים.

בית היתומים המפורסם יותר היה בית היתומים בגטו ורשה ברחוב קרוכלמנה 6, בית יתומים שהוחזק ע"י סטפה וילצ'נסקה והנריק גולדשמיט (יאנוש קורצ'ק). מדובר בבית יתומים שפעל עוד לפני השואה ובנסיבות של גטו וארשה, באופן טבעי גדל מס' היתומים שנוספו לבית היתומים שלו ושל עוזרתו המסורה סטפה וילצ'נסקה. בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק נאספו כמה מאות יתומים, כאשר יאנוש קורצ'אק מצליח לתת להם, גם בנסיבות הגטו, חיים נורמאליים עד כמה שאפשר. הילדים מציינים חגים , מועדים ופעילות חינוכית אחרת כולל המשפטים הפומביים שהם ערכו (בבית היתומים), וכך הופך בית היתומים לאי של שפיות בים של טירוף.בעת האקציות הגדולות הציעו לקורצ'אק לעזוב את בית היתומים ולעבור לחלק הארי של וארשה אך הוא סירב, וכך בקיץ 1942 בראש טור של כמה עשרות ילדים, ילדי קורצ'אק יחד איתו הלכו ונשמדו בטרבלינקה.

5. תנועות נוער בגטאות

למרבית המפלגות הפולניות באירופה היו תנועות נוער. כאשר תפקיד התנועות הוא ליצור סוציאליזציה פוליטית (העברת מסר המפלגה הלאה). בין תנועות הנוער המוכרות: השומר הצעיר, בית"ר, דרור, עקיבא וכו'. בזמן השואה תנועות הנוער מעתיקות את זירת פעילותן אל תוך הגטאות. סיסמתן של תנועות הנוער בשואה הייתה: "היינו שם אך לא חיינו שם". תנועות הנוער בגטו  הופכות לחממות אידיאולוגיות, חינוכיות, תרבותיות לנוער בשואה. בתנועות הנוער צוינו החגים, מקיימים ערבי קריאה, שירה, מכשירים לקראת עלייה לא"י, לעבודה חקלאית, לומדים עברית, היסטוריה יהודית, תנ"ך וכמובן עוסקים בליבון שאלות אידיאולוגיות על ציונות, סוציאליזם, למה לא עלינו וכו'. הנהגת תנועות הנוער בתקופת השואה מונהגת כהנהגה אלטרנטיבית, כלומר, מול עולמם הסתגלני של מנהיגי היודנראט, בתנועות הנוער לא מקבלים את המציאות כפי שהיא ולכן לא בכדי המרד (מרד הגטאות) יוצא מתוך עולם תנועות הנוער

6. עונג שבת

אנשים בתוך הגטו שהייתה להם תחושה היסטורית, הגיעו למסקנה שתקופת השואה היא תקופה שאין לה אח ותקדים בהיסטוריה היהודית. (זה קורה פעם ב-2000 שנה). בין האנשים הבולטים בצורת החשיבה הזאת היה עמנואל רינגלבלום. מדובר באדם שעמד ברש מדור ועדי בתים ביודנראט של ורשה, היסטוריון במקצועו, בעל השקפת עולם סוציאליסטית שהקים מחתרת שנקראת "מחתרת עונג שבת". אנשים החלו לאסוף ולחקור כל פריט מידע על הגטו (כמו: מצב הבריאות, התברואה, הדת, התרבות, המזון, החינוך וכמובן המשלוחים לטרבלינקה). את כל המידע הזה מרכזת המחתרת בכדי חלב (ממש), בתיבות מתכת, ומטמינה אותם בגטו. רינגלבלום עצמו הוברח אל מחוץ לגטו (בשלב האקציות) וגם שם דאג למחתרת. הוא הוסגר באמצעות הלשנה ולאחר שנהרס גטו ורשה.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה