לוח השנה העברי אצל חז"ל
מתוך: מאגר המשאבים בנושאי יהדות: אספות המקורות בנושא לוח השנה העברי
על פי לוח השנה של חז"ל, אורך השנה יוצא כ 354 יום. כ-10 ימים של הפרש מהשנה הרגילה.
עיבור השנה
א. סיבת העיבור:
מקור: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יא עמוד ב
המדד לעיבור היה מדד חקלאי, ייתכן מצב שבו מעברים את השנה שנתיים ברצף (שנים צמודות).
על פי המקור, אם מתקיימות 2 מתוך 3 סיבות מעברים את השנה.
הסיבות: 1. על האביב 2. על פירות האילן 3. על התקופה
עיבור השנה רק על פי מדדים שאנשים חווים, מרגישים ורואים.
ב. זמן העיבור:
מקור: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יב עמוד א
החודש היחיד הנוסף שיהיה הוא חודש אדר.
ההחלטה לגבי עיבור השנה מתקבלת מייד לאחר ראש השנה.
חודש אדר נבחר מכיוון שהוא הצמוד לחודש ניסן. מטרתו העיקרית של העיבור היא שפסח יתקיים באביב. העובדה שחודש אדר נבחר להיות 'הכפול' מדגישה את החשיבות של קיום פסח באביב.
ג. ישראל מקדשים את הזמנים:
מקורות: ויקרא פרק כג פסוק ב
ספרא אמור פרשה ט ד"ה פרשה ט
ההחלטה מתי ניסן יהיה היא של בית הדין. גם אם הקביעה לא נכונה, ולא על פי החוקים הנכונים, עדיין ניסן יהיה כאשר קבע בית הדין.
סיבה נוספת לעיבור שנה, היא אם הגולים לא מספיקים לחזור מהגלות, בית הדין יכול להחליט כי מעבר את השנה ולתת להם יותר זמן להגיע (כלומר, הסיבה היא בגלל העלייה לרגל). סיבה מיוחד, בנוסף לסיבות הקודמות.
ההבדל בין שבת למועדים:
מקור: מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא – מס' דשבתא פרשה א
"ביום השביעי שבת שבתון קדש לה' ". למה נאמר, לפי שהוא אומר, ""אלה מועדי
ה' אשר תקראו", יכול כשם שקדושת מועדות מסורה לבית דין, תלמוד לומר ו"ביום
השביעי שבת קדש לה' ", לשם שבת מסורה, ואינה מסורה לבית דין, וכן הוא אומר
ושמרתם את השבת.
אומר כי, מי שקובע את השבת הוא הקדוש ברוך הוא, ולא האדם. כלומר, השבת היא קבועה, ולבין הדין אין אפשרות לקבוע את השבת במועד אחר.
אסור להוסיף יום שישי, אסור להוסיף שבת. אסור לדחות את מועד השבת.
חז"ל מתירים להילחם בשבת, זאת מפני פיקוח נפש.
היחידה של השבוע לא משתנה. מתווסף חודש שלם, אך שומרים על יחידות של שבוע. ועל השבתות במועדם.
