תקופת הזוגות בתורה שבעל פה

תקופת הזוגות בתורה שבעל פה

מתוך: יהדות ומחשבת ישראלמבוא לתורה שבעל פה

התקופה שמכונה "תקופת הזוגות" היא זמן ביהמ"ק השני. השולטים בארץ היו אז היוונים.

משך תקופת הזוגות הוא בין 160 לפני הספירה (יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן) ועד 10 לספירה (הלל ושמאי).

הזוגות- הראשון נשיא והשני אב בי"ד. לנשיא סמכות רבה יותר.

ר' יצחק איצקוביץ' (בנו של ר"ח מוולוז'ין.[1]) כותב יסוד: כל מה שאמרו חכמים במסכת אבות, זה בעקבות מה שקרה להם, מניסיון חייהם. אנו ננסה לעקוב אחר אופיים של הזוגות ע"פ יסוד זה.

תקופת הזוגות מופיעה לראשונה במסכת אבות.

מקור 1: במסכת מגילה נחלקו הזוגות בעניין סמיכה על קרבן עולה ביו"ט. זו המחלוקת הראשונה בהיסטוריה של התושב"ע, והיחידה בתקופת הזוגות, מאז רבתה המחלוקת[2] מאחר ו"לא שימשו את רביהן כל צרכם" (=רמב"ם: מציאות העולם יוצרת הצטמצמות של השכל, ודעתנו מתקצרת עם הדורות, ולכן נוצרו שיבושים.).

 

מקור 2: לכאורה לא מוזכרים אנשי כנסת הגדולה! תירוצים:

1. בנביאים כלולים גם אנשי כנסת הגדולה.

2. הוא לא פירט את כל ההשתלשלות של התושב"ע.

3. א"א לקרוא לאנשי כנסת הגדולה כתקופה, מאחר והם לא היו מוסד מסודר.

יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן

פועלם של  יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן:

הזוגות עוסקים בטומאה וטהרה, מאחר שהם היו בתקופת ביהמ"ק.

מקור 4, 7: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן גזרו טומאה על ארץ העמים וכן על כלי זכוכית.

 

זמנם ומעשיהם:

מקור 5: מדובר על תקופת היוונים, אז גם היו מתיוונים מהיהודים. יוסי בן יועזר מוצא להורג. יקום איש צרורות, ע"פ מקורות חיצוניים, חי כ-160 שנה לפני הספירה, וזה זמנם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן. לכן מובן למה גזרו טומאה על ארץ העמים- כדי שלא יתיוונו ויֵצאו מהארץ, וכן גזרו על כלי זכוכית כדי למנוע את המסחר עם העמים.

 

מקור 8: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן היו היחידים מבין הזוגות שהיו נשיאים עצמאיים- היתה להם סמכות משל עצמם, משא"כ אחריהם  שהיו כפופים למלכי בית חשמונאי, והיו נשיאם "יצוגיים". לדוגמא- הלל היה עני, על אף שהיה נשיא.

יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי

פועלם של יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי:

מקור 9: אמרו: עשה לך רב וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות.

 

מקור 10: יהושע בן פרחיה, על אף היותו נשיא, לא הייתה לו סמכות מכרעת. כמו"כ רואים שעוסק בטומאה וטהרה.

 

מקור 11: מסופר שישו היה תלמידו של יהושע בן פרחיה (הגרסא בוילנא מצונזרת, אך בכתבי יד מופיע בפירוש שמו של אותו האיש.) ונדחה בגללו, ויצאה ממנו הנצרות.

ע"פ זה מובנים דברי יהושע בן פרחיה- "הוי דן את כל האדם לכף זכות". אם היה דן אותו לזכות ומקרבו- התקלה לא הייתה יוצאת מתחת ידו.

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח

דבריהם של יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח:

מקור 12: אמרו: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים..הוי מרבה לחקור את העדים.."

 

פועלם:

מקור 13: הירושלמי מביא מחלוקת מי מבינהם היה הנשיא ומי היה אב בית דין.

יש אומרים שהסיפור המופיע בירושלמי זה הוא על ישו, וא"כ הירושלמי חולק על הבבלי בשאלה מנין יצאה התקלה של ישו.

הירושלמי לא מתרץ מי היה הנשיא ומי אב בית הדין. ולפי הגמ' בחגיגה (מקור 14) השאלה מתורצת: בתחילה היה יהודה בן טבאי הנשיא, והרג עד זומם אע"פ שלא הוזמו שניהם, ושמעון בן שטח מוכיח לו שהוא טועה, ומאז שמעון בן שטח מתמנה לנשיא.

מכאן מובן מדוע אמר "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים" כי עשה עצמו "עו"ד של הקב"ה", הייתה לו נטייה אישית בפסיקה כנגד אותו עד זומם- להוציא מהצדוקים.

 

מקור 15: העידו שקר על בנו של שמעון בן שטח ודנו אותו למיתה, ולפני שהוציאוהו להורג הודו העדים. ביקש אביו להחזיר את הדיינים- וכבר לא היה אפשר, מאחר ונגמר הדין. הפני משה (מפרש על הירושלמי) אומר שלבסוף הוציאו את בנו להורג.

מכאן מובנים דבריו של שמעון בן שטח- "הוי מרבה לחקור את העדים.."

מקור 16,18: גוזרים על טומאה וטהרה, גם כן בגלל תקופתם- זמן ביהמ"ק.

מקור 17: רואים שהיה בתקופתם מאבק עם הצדוקים[3].

שמעיה ואבטליון

אמרו שמעיה ואבטליון:

מקור 19: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות…חכמים הזהרו בדבריכם.."

 

פועלם:

מקור 20: שמעיה ואבטליון היו חכמים ודרשנים גדולים.

מקור 21: עיסוק בטומאה וטהרה.

מקור 22: מוכח ששמעיה ואבטליון היו גרים. איך א"כ היו נשיאי ואב בי"ד? הרי לפי הרמב"ם אין למנות לשררה מי שאינו מיוחס! כנראה שבזמנם לא הייתה ההלכה הזו.



[1] הרמב"ם- שם משפחתו היה "בן טולילא", שם משפחתו של הגר"א- ריבלין

[2] האם המחלוקת היא דבר חיובי? מהר"ל- כן. רמב"ם- המחלוקת היא דבר שלילי.

[3] נראה שבסיפור עם ינאי המלך הדיינים שכבשו פניהם בקרקע היו צדוקים.

עוד דברים מעניינים: