ויקטור טרנר: לימינליות וקומיוניטס
מתוך: אנתרופולוגיה של הדת
ויקטור טרנר- "קומיוניטס ולימינאליות"
ויקטור טרנר נולד באנגליה ב1920 למשפחה פרוטסטנטית שעבדה בקרקס. טרנר עם הזמן הלך ללמוד אנתרופולוגיה ולמד אצל מקס גלקמן, שלימים היה למייסד האנתרופולוגיה בארץ, באוניברסיטת מנצ'סטר.
במאמר של רדקליף בראון "על יחסי קינטור" נאמר כי הקנטה נועדה להפגת מתחים- יחסי הקינטור נובעים מהמבנה החברתי, שגורם למתחים רבים. המתחים עצמם הם מבניים ונוצרת צורה תרבותית שנקראת יחסי קינטור והם מיועדים לשחרור הלחץ החברתי. יחסים תרבותיים מתקיימים בגלל שהם פונקציונאליים לחברה כולה. אם לא היו יחסי קינטור בסופו של דבר זה יביא לפיצוצים- והחברה תיהרס.
בתחילת שנות ה60 חל תהליך של תיעוש. מה היה השינוי החברתי? האם יחסי המשפחה השתנו בעקבות כך שלאב המשפחה יש עוד אישה שנמצאת בתוך העיר ולא שייכת לתוך הכפר? אלו השאלות שגלקמן ביקש מטרנר לחקור כשנסע לאיזור זימבבואה של היום. טרנר הגיע לשם וחקר יחסי משפחה, יחסי עבודה, מערך פוליטי, קשרים של הכפר מאנשים מחוץ לכפר ואז היה אפשר לשאול מה השתנה בעקבות זה שאבי המשפחה כבר 10 שנים למשל עובד במכרות בעיר ויש לו אישה נוספת..
טרנר התחיל במחקרו והרגיש שזה הרבה יותר משמעותי ומעניין מאשר מה קורה ביחסי המשפחה. לא רק זה, טרנר ראה טקסי מעבר בתוך החברה ובתוכם ראה חלק מהתופעות המוזכרות במאמר "קומיוניטס ולימינליות". בנוסף, משהו קרה שם שאינו דומה למבנה החברתי של המשפחות בכל מקום- יש צורות התאגדות שהן שונות, האנשים שעוברים את טקס המעבר חוזרים לביתם אחרת, משהו השתנה בהם.
כאשר יש את המבנה שקורה בתוך הכפר ויש טקס מעבר שקורה בעיקר מחוץ לכפר, הפרט עובר משני המקומות. טרנר רוצה להבין את הקשר בין המבנה לבין מה שקורה בטקס המעבר, שנמצא מחוץ למקום, לזמן ולמבנה הרגיל. יתר על כן, טרנר יגיד שזהו סוג של אנטי מבנה.
מהו טקס מעבר?
מעבר של סטטוס, גיל, זמן לוח.
מה לפי טרנר המאפיינים של טקסי המעבר? לימינליות, קומיוניטס, אנטי מבנה, זרימה FLOW.
לימינליות זה עמידה על הסף- LIMEN- בין זהויות, בין גיל- סטטוסים, גיאוגרפית- בין מקומות, בין זמנים. מי שנמצא במצב לימינאלי הוא לא פה ולא שם. בעוד שביומיום הזמן מאוד מוקצב, המצב הלימינאלי- הוא מחוץ לזמן, כפי שהוא מחוץ למקום. יש הפקעה של הזמן ושל החוק. לפעמים ישויות לימינליות יכולות להפר את חוקי החברה, מה שאסור היה להם קודם ויהיה אסור בעתיד. זה בא לידי ביטוי בצורה יותר מתונה בחאג'- עלייה לרגל למכה, כאשר בכל תפילה נשמרת הפרדה מאוד אדוקה בין גברים לנשים, אבל לעומת זאת בתוך מכה הגברים והנשים נמצאים יחד. ביהדות, המתח נשמר בהילולות, כאשר בבית כנסת יש הפרדה דומה ובהילולות אין הפרדה. זה לא תמיד עובר חלק כי לפעמים מפחדים שמה שקורה בזמן הלימינלי, בגלל שהוא מחוץ לשליטה חברתית, הוא גם מסוכן. לכן חשובה מאוד ההפרדה מהזמן הרגיל ולבסוף, רי-אינטגרציה, הקלטות מחדש. זו הדרך שבה החברה דואגת לשמור על גבולותיה וגם להעביר למי שנכנס לטקס שהוא נכנס לזמן אחר נעשית ע"י טקסים של הפרדה וטקסים של אינטגרציה, אחרת זה יכול לסכן לא רק את האדם אלא גם את החברה.
קומיוניטס– בכדי לציין שהמצב שונה מקהילה, בחרו במילה חדשה זו, משום שהמעמדות במצב של קהילה הם הכרחיים לקיומה של קהילה ביומיום, אולם בתוך הזמן הלימינלי, קורה משהו שההבדלים נמחקים- כולם הופכים להיות שווים, אחידים, נעלמים ההבדלים.
קומיוניטס לא יכול להימשך לאורך זמן- מדוע? אם נמשך לאורך זמן או שהורס את הכל או שהולך ומתמסד. יש פה שתי קריאות של טרנר: אחת פונקציונליסטית והשנייה פורצת את הפונקציונליסטית.
לפי הפונקציונליסטית, אם החברה מעוניינת שהילד יהפוך לגבר, ויהיה לו סטאטוס מסויים בחברה, למה יש צורך במחיקת הסטאטוסים בלימינאליות? זה מעניק לגיטימציה לאותו האדם לשינוי. אמצעי מוסרי חינוכי- להגיד לאדם שעובר את הטקס לא להתנשא, להראות שהוא אחד מכולם, ולא יותר טוב מאחרים.
עפ"י אליאדה, טקס זה חזרה לזמן ייסוד. טקס מעבר לא חייב לקחת אותנו לאותו זמן ייסוד. יכול להיות שהזמן מתקדש, אבל יש משהו אחר – לא כל טקס הוא טקס מעבר ולא כל טקס משליך אותנו ללימינאליות. הלימינאליות נחוצה לחברה ע"מ לתת לאנשים חוויה שכולם שייכים לאותה חברה.
אולם, הקריאה של טרנר היא מושכת את טרנר חזרה לכיוון דורקהיים. יש לנו את המבנה של הטקס: תחילה הפרדה, אחר כך יש את מה שקורה בתוך הטקס ולבסוף יש את החזרה לשגרה. דרך אחת לראות את זה שהזמן הלימנלי פונקציונאלי לחברה- מנהיגים צריכים לגיטימיות (דורקהיים), חברה צריכה להכיר עצמה ביחד ע"י פולחן, הטקס הועבר מדור לדור ואנו עושים את הטקס הלימינאלי כפי שהיה בעבר (דורקהיים), אבל- הקריאה של טרנר קצת מחטיאה את מה שמאוד חשוב.
למה עבור טרנר אי אפשר לקיים טקס כזה כאשר אנשים שומרים על הבדלי סטאטוס בתוך הטקס?
טרנר אומר שהחברה עצמה ותהליך החיברות, בו אתה צריך ללמוד מההורים ומהמוסדות ובכך לשכפל את ההתנהגות החברתית, אינה מסבירה את האדם בתור היותו אדם. זהו תהליך מחניק, המבנה חונק את מי שנמצא בתוך המבנה. איפה האדם ימצא את היצירתיות, מקור החיוניות שלו בתוך המבנה החברתי,כאשר המבנה אומר לו מה לעשות ומה התפקיד שלו? טרנר אומר שזה בלתי אפשרי, זה לא המודל שלפיו בני אדם עובדים. כשיש מתח תמידי בין המקום של המבנה לבין המקום של הקומיוניטס- במקום של הקומיוניטס האדם מכיר בחברו בתור אדם נטו ולא בתור אדם בעל סטטוסים.
מרטין בובר- אני- הלז– דיבר על כך המלצר קיים כדי לשרת אותך. בניגוד לכך, אומר בובר, יש יחסים של
אני- אתה בהם האדם מכיר בשני העומד מולו בתור סובייקט שלא ניתן להחלפה ומכיר אותו בעצמיותו.
מתוך הקשרים של העצמיות האמיתית נובעת משמעות, אלוהים.
טרנר אומר שאדם יכול להיות בעל תפקיד כתוצאה מתהליך התרבות, אבל בכדי להיות אדם ודמות יוצרת, הוא צריך לעבור משהו אחר- מצב של לימנליות, של מחוץ למבנה החברתי. האדם בחברה נמצא תמיד במעבר, בתנודה בין המבנה, הסטטוס לבין הקומיוניטס, האנטי מבנה. המטרה עבור החיים לפי טרנר היא לא לשכפל את המבנה החברתי, אלא לעבור תהליך ולהגיע חזרה. הוא טען שהמצבים הלימנליים נמצאים כמעט בכל חברה. טרנר אומר שחברה יכולה להתקיים רק במתח בין מבנה לאנטי מבנה, אחרת חידושים לא יתכנו. המבנה הוא דבר שמחניק לפי טרנר. טרנר אומר שיש מאבק כאשר הלימינליות מושכת את האדם בגלל שהוא רוצה להגיע לתוך הלימינאליות כדי להגיע ליחסים אמיתיים יותר, בסיסיים יותר, להיותו אדם. כי האדם הוא קודם כל אדם ורק לאחר מכן חבר בחברה וכפוף למבנה. הדברים אינם סטטיים אלא דינמיים. לימינליות תמיד מאיימת לפרוץ, תמיד בגדר של אתגר לחיי היומיום בתוך המבנה. צריך טקסים וצריך זמן לימינאלי, כי רק אז זה הופך האדם לשלם. ראייה זו איננה פונקציונאלית כי היא איננה מעמידה את החברה בראש הפירמידה.
טרנר פיתח מודל טקסי וכמו כל מודל, אם משתמשים במילת המפתח של לימנליות, זה לוקח מצבים רבים ויש לבדוק האם זה באמת מה שטרנר דיבר עליו או שיש מצבים שאולי לא צריך להתייחס אליהם במושגים של טרנר.
הבעיה של הקומיוניטס היא כאשר יש מתח עם החברה, החברה בהרבה מקומות מנסה להגדיר את המתח, להפוך את התהליך ליותר פונקציונאלי, כי אחרת הוא מאוד מסוכן. הקומיוניטס יכול להיות ספונטני ויכול לקרות, אבל יש גבול- קומיוניטס נורמטיבי. טרנר מייחס את הקומיוניטס לתחום החסד ומצד שני יש את המבנה ושם שולט החוק, המבנה החברתי דואג גם להגביל את הקומיוניטס ואז נוצר מצד שטרנר קורא לו "קומיוניטס נורמטיבי"- עדיין נשלט בחוק, אבל עדיין תוסס, הנוזל מבעבע בתוך "סיר" מוגדר והחברה מנסה להפנות את הסיר ואומרת שצריך אותו, רק שלא יגלוש מעבר…
ביקורת כלפי טרנר:
חלק מהביקורות נגד טרנר כבר העלנו: האם באמת רק הסטאטוסים נשחקים או האדם נשחק ועצמיותו?
יש סיכון מסויים שלוקחים את הקומיוניטס לכל דבר, כל טקס, כי לא כל מקום מתנהל לפי המודלים הללו. הסטוריונים ביקרו את טרנר וטענו שהמצב של טקסים בהם אדם עובר מסטטוס אחד לאחר זה טוב לגברים- אבל בהרבה חברות הנשים לא עוברות את זה כי הן כ"כ חלשות מלכתחילה. אח"כ פמיניסטיים קישרו את זה לכל מיני דברים, למשל שהגבר צריך לעבור טקסי מעבר הרבה יותר חמורים – את הילד חייבים להוציא מהאמא ולהעביר לעולם הגברים. האישה לומדת לחקות את אימה, לא צריך את אותו המאמץ כדי לשנות את הסטטוס.
מחקרים הסטוריים חיפשו את המודל של טרנר ואמרו שזה מודל שהרבה יותר מתאים להווי החיים של גברים מאשר של נשים. נשים מחוץ לחברה לא עוברות את אותו התהליך, אלא יש יותר המשכיות, גם אם יש שינויי סטטוס.
