שאיפה לחיים מלאי סיפוק ותוכן
תהילים ט"ו
מזמור על דמות הצדיק ושכרו. יש הסבורים כי הושר בעת העלייה לרגל מכיוון שהוא עוסק בדמות הצדיק הראוי לכך.
המזמור בנוי משאלה (1) ותשובה (2-5):
"מזמור לדוד" –כותרת, משמעה שדוד חיבר את המזמור או שזה מוקדש לו.
"ה', מי יגור באהלך? מי ישכון בהר קדשך?" שני פירושים לשאלה:
א. מי הוא הראוי לעלות לבית המקדש ולקחת חלק בטקסים?
ב. מי האדם שהולך בדרכי האל ויזכה על כך לתגמול?
אותו אדם הוא:
"הולך תמים" – אדם ללא פגם, ללא רבב.
"ופעל צדק" –אדם העושה מעשים טובים.
"ודבר אמת בלבבו" –אדם שדובר אמת ופיו וליבו שווים.
"לא רגל על לשונו" – אדם שאינו מרכל.
"לא עשה לרעהו רעה" –אינו מזיק לאנשים.
"וחרפה לא נשא על קרבו" –אינו מבייש את משפחתו או:לא חיפה על קרוב שפשע.
"נבזה בעיניו נמאס – ואת יראי ה' יכבד" –תקבולת ניגודית האומרת כי מאס בנבזים והוא מכבד את יראי השמיים.
"נשבע להרע ולא ימר" שני פירושים: א. להרע=חבר, נשבע לחבר ולא חוזר בו (פרשנות עדיפה בשל העיסוק בתכונות הצדיק ביחס לאחרים ובשל האזכור של הרע.). ב. נשבע לרעה – גם אם שבועתו של הצדיק תסב לו נזק הוא לא יחזור בו.
"כספו לא נתן בנשך" –לא הלווה בריבית.
"ושחד על נקי לא לקח" –לא לקח שוחד בכדי להרשיע אדם נקי.
"עשה אלה לא ימוט לעולם" – צדיק זה לא יתמוטט- לא יפגע. אפשרות נוספת היא ששושלתו תשרוד לעולם.
הערות:
– תכונות הצדיק נמנות לסירוגין: מה הוא עושה ומה אינו עושה.
– הפעלים מוצגים בהווה, עבר ועתיד בכדי להראות שהתנהגות הצדיק קבועה.
– יש פרשנים המונים 11 תכונות לצדיק ואילו אחרים 10 (כמו עשרת הדיברות) – "הולך תמים" ו"פועל צדק" כתכונה אחת או "נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד" כתכונה אחת.
– אמצעים ספרותיים: א. תקבולות: "מי יגור באהלך – מי ישכן בהר קדשך" – תקבולת נרדפת. "נבזה בעיניו נמאס – ואת יראי ה' יכבד" –תקבולת ניגודית. ב. חזרה על המילה לא להדגשת הפשעים שאין הצדיק מבצע. ג. מסגרת בצורת שאלה פותחת ותשובת סיכום.
תהילים קכ"ח
מזמור זה מתאר את האושר הצפוי לאדם ירא ה', אושר זה מורכב משני גורמים: ברכה פרטית ושלום ושלווה בחיי הלאום.
"שיר המעלות" הוא שמם של 15 מזמורים שונים.
"אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו" –הצהרת הפתיחה, עתה יפורט האושר:
"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" –אדם ירא ה' מתפרנס מעבודתו ורואה ברכה בעמלו.
"אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך" – שלושה פירושים:
א. ירכתי הבית הם החלק בו מצויים חדרי השינה, האיחול הוא שאישתו של הצדיק לא תעבוד קשה במטבח.
ב. מכיוון שירכתי הבית הם חלק נסתר, האיחול הוא שהאישה תהיה צנועה.
ג. ייתכן ש"ירכתי ביתך" מתייחס לגפן, וכשם שהוא גדל מאחורי הבית כך תהיה גם אשתו פוריה.
"בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך" – המשורר מאחל לצדיק שבניו יהיו מסובים לשולחנו, וכאן מרומזת ברכה לריבוי בנים, שפע כלכלי ואחדות המשפחה.
"הנה כי כן יברך גבר ירא ה'" – כך מבורך גבר ירא ה'.
"יברכך האל מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך" – הברכה האישית משתלבת בברכה לאומית: הברכה תבוא מירושלים והאיחול הנוסף הוא שהצדיק יראה את טובה של ירושלים כל חייו –השקפה כי על האושר הפרטי משפיע גם המצב הלאומי.
"וראה בנים לבניך שלום על ישראל" – גם איחול כפול: אישי ולאומי. אישי: ברכת ריבוי צאצאים וברכת אריכות ימים בכדי לראות את הנכדים. לאומי: איחול שלום לכל ישראל
הערות:
המזמור נחלק לשני חלקים (1-3, 4-6) מקבילים:
| פסוקים 1-3 | פסוקים 4-6 | |
| ברכה לירא ה' | אשרי כל ירא ה' | יברך גבר ירא ה' |
| איחול לטוב | אשריך וטוב לך | וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך |
| ברכת בנים | בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך | וראה בנים לבניך |
- בשני החלקים החלק הפותח מתאר את אושרו וברכתו של אדם ירא ה'.
- בשני החלקים הפסוק השני מאחל טוב
- בשני החלקים הפסוק השלישי מזכיר את בניו של הצדיק: 3- שבני האיש יסבו אל שולחנו 6- שיחזה בהולדת בני בניו.
- בשני החלקים מתאר הפסוק הראשון את הירא בגוף שלישי ואילו השניים האחרים פונים אליו ישירות (גוף שני).
תהילים ק"ל
נושא המזמור הוא בקשת סליחה, המחבר מבקש סליחה על חטאיו האישיים ומסיים בבקשת סליחה לעם כולו. המזמור מציג את חטאי העם כסכנה לקיומו.
"ממעמקים קראתיך ה'" – המשורר פונה לה' מנקודת מצוקה ומוסיף: "אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשבות לקול תחנוני".
"אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד" – אם האל לא יסלח לפשעי האדם, אף אחד לא "יעמוד" – יתקיים, כי אין אף אחד שנקי מאשמה.
"כי עמך הסליחה למען תורא" – המאפיין העיקרי של האל במזמור הוא יכולתו לסלוח והוא היחיד המסוגל לכך ולכן הסליחה עימו- זכותו הבלעדית. "למען תורא" יכול להתפרש בשתי דרכים: א.כדי ש- אתה סולח לבני האדם כדי שלא יתייאשו מהאמונה. ב.על כן- לכן אתה סולח לבני האדם והם מבינים את כוחך ומאמינים בך.
"קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי"- המשורר מקווה לדבר ה', לאות כלשהו שיעיד על סליחתו.
"נפשי לאדני משמרים לבקר שמרים לבקר" – יש לשייך משפט זה ל"קיוותה" מהפסוק הקודם וכך מקווה הנפש, כמו שומרי הלילה המקווים לבוקר. "שומרים לבוקר" ראשון הוא האנשים והשני הוא פעולת הציפייה לבוקר.
"יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות" – המשורר קורא לישראל לייחל לסליחת האל מכיוון שלו היכולת לסלוח. "והוא יפדה את ישראל מעל עונותיו"- סיום המזמור בהבטחה שה' יפדה לעם על כל חטאיו – יפדה כמטאפורה לשבי –פידיון שבויים – העם שבוי בעוונות וה' יפדה אותם.
-השורש י-ח-ל מתייחס פעם אחת אישית למשורר(5) ופעם אחת לכל העם(7).
-מבנה המזמור: ששת הפסוקים הראשונים עוסקים במצוקת המשורר ושיאו של המזמור מדבר על כל העם, כך מבין המשורר כי הוא חלק מהשלם של ישראל, בעייתו היא בעיית העם כולו ומצוקתם משותפת.
אמצעים ספרותיים: – מטאפורות (ממעמקים, שומרי הלילה המצפים לבוקר, העם כשבוי נפדה).
-תקבולת נרדפת: "אדני שמעה בקולי – תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני" (2).
-שאלה רטורית: "עם עונות תשמר יה אדני מי יעמד?"
-האנשה: תיאור האל כבעל אוזניים.
