מלחמת העולם השנייה: ממלחמה אירופית למלחמה גלובלית. 1939-1941:
עד לתקיפת יפן את ארה"ב בפרל הארבור, בדצמבר 1941, נשארה מלחמת העולם השנייה אירופית בעיקרה. זאת אף שארה"ב סייעה למעצמות בנשק. לאחר תאריך זה התפשטה המלחמה גם לאסיה ולאוקיינוס השקט. שלבי המלחמה העיקריים עד אז:
1. 1939-1940: הנצחונות הגרמניים בפולין, סקנדינביה, הולנד ובלגיה ובצרפת. הסתיים במערכה על בריטניה בקיץ 40'.
2. 1940-41: לחימה בבלקנים ובצפון אפריקה, המלחמה הימית. הסתימה בהתקפה הגרמנית על ברה"מ ביוני 41'.
3. 1941: המערכה העזה במזרח, כשהגרמנים נכנסים לעומק1000 ק"מ בתוך ברה"מ.
השלב הראשון
השלב הראשון של מלחמת העולם השנייה התחיל בכיבוש הגרמני המהיר והמכריע של פולין ('39), חודש לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה (לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה לברה"מ). רוסיה מצדה כבשה את המחצית המזרחית של פולין. הכוחות הרוסיים והגרמנים נפגשו בברסט-ליטובסק. ברה"מ השיגה שליטה ב3 המדינות הבלטיות (לטביה, אסטוניה וליטא) ורצתה לעצמה גם חלקים נוספים בפולין שנכבשו ע"י הגרמנים.
גנרלים רבים התנגדו לרצונו של היטלר להמשיך המתקפה במערב. ב-8 בנובמבר ביימו אנשי גסטאפו נאצים נסיון התנקשות בהיטלר, כדי להאדיר את שמו. בחורף 39' חל רפיון במלחמה במערב שהביא לשאננות בבריטניה וצרפת. בנובמבר '39 התקיפה ברה"מ את פינלנד, דבר שהביא לגינויה ע"י חבר הלאומים וגירושה משורותיה.
באפריל 40 פתח היטלר ב"בליץ קריג" (מלחמת בזק) נוספת, תוך שהוא כובש את דנמרק ונורבגיה. החלה התקוממות בבריטניה נגד הדרך שבה ניהל רה"מ צ'מברלין את המלחמה, ובמקומו עלה וינסטון צ'רצ'יל מהאופוזיציה, אשר קרא כל העת לממשלה לחדול ממדיניות הפיוס כלפי התוקפנות גרמנית. ב-10 במאי החל היטלר בפלישה לבלגיה והולנד. תוך 4 ימים נכנעה הולנד וכעבור שבועיים נכנעה בלגיה. בעקבות זאת נקלעו 340 אלף חיילים צרפתים ובריטים למלכודת גרמנית בנמל דנקרק בגבול בלגיה-צרפת, אך חולצו ע"י סירות בעור שיניהם. מידית לאחר מכן החלה פלישת הגרמנים לצרפת. קו מאז'ינו, קו ביצורים כבדים מבטון שנועד להגן על צרפת, לא עזר לה, מכיוון שהגרמנים עקפו אותו מצפון דרך בלגיה. ב10 ביוני הכריזה גם אטליה מלחמה על צרפת, כחלק מ"ברית הפלדה" עם גרמניה, ומכיוון שמוסוליני חשב שישיג השגים פוליטיים עבור מחיר נמוך. לראשות צרפת עלה מרשל פטן, שחתם ב22 ביוני על הסכם שביתת נשק שהוכתב ע"י היטלר, וכוחות גרמניים התפרסו בצפון צרפת ובאזור החוף. האזור הדרומי נשאר חופשי. ממשלת וישי המשיכה לשלוט ב2 החלקים, אך הצפוני היה למעשה בניהול גרמני. בריטניה לבדה נותרה במערכה מול גרמניה. כשהציע צ'רצ'יל לכוחות צי צרפתיים לערוק לנמל של בעלות הברית, סירבו אלה, ובתגובה הוטבעו. הגנרל שארל דה גול עבר ללונדון, והנהיג משם את תנועת "צרפת החופשית" שנלחמה בנאצים. צרפת הונהגה תחת מרשל פטן הקשיש, גיבור מלחמת העולם הראשונה, ופייר לאואל האופורטוניסט.
המערכה על בריטניה:
המהלך הבא של מלחמת העולם השנייה היה ההתקפה הגרמנית על בריטניה. היטלר ציפה להמשך מדיניות פיוס של בריטניה תחת צ'רצ'יל כפי שהיה תחת צ'מברלין, ובירר לשוא אפשרות להסכם שלום עם הבריטים, שסרבו לקריאותיו. ביולי 40' החלו ההפצצות של גרמניה על בריטניה ובעיקר לונדון. בריטניה הצליחה בעזרת המטוסים החדישים להסב אבידות קשות ל"לופטוואפה"- חיל האויר הגרמני. באביב 1941 החלו התקפות-נגד של בריטניה על ערים בגרמניה.
המערכה בים התיכון והאוקינוס האטלנטי–
תוך כדי ניטשו קרבות גם במדבריות צפון אפריקה. כח איטלקי פלש מלוב למצרים אך סולק ע"י הבריטים, אשר הגיבו בהתקפת נגד וכיבוש אזורי שליטה איטלקיים. כשלונות אלו ערערו עוד יותר את המוניטין של הצבא האיטלקי ושל מוסוליני, אשר גם כשל בנסיון בהתקפת יוון. כוחות הציר הצליחו באזור זה רק כשגרמניה שלחה כוחות לאזור. במרץ 41' כבשה גרמניה את בולגריה, כמעט בהסכמתה. בהמשך פלשה בהצלחה גם ליוגוסלביה וליוון, והניסה משם את המגינים הבריטים. היא גם חתמה על הסכם נייטראליות עם טורקיה. באפריקה, לעומת זאת, זכתה בריטניה לנצחונות מוחצים על האיטלקים, שהביאו להרחקתם מאתיופיה ומסומליה, והרס האימפריה המזרח-אפריקנית שבנו.
בים התיכון ובאוקינוס האטלנטי ניטשה מלחמת העולם השנייה בשלב זה בהפסקות, כולל מלחמת צוללות מתוחכמת .
החל משנת 40 ו41 החלה ארה"ב להיות יותר מעורבת במכירת נשק לכוחות הברית. ב41' אישר הקונגרס את חוק "החכר והשאל" שהסמיך את הנשיא להעמיד משאבים לטובת כל מדינה שהגנתה נתפסת כחיונית לבטחון ארה"ב.
ההתקפה על רוסיה:
באמצע 1941 כבר היתה גרמניה מבוססת בבלקן ובאגן המזרחי של הים התיכון, והתכוננה למפעלה הגדול ביותר, הפלישה לברית המועצות, אשר הפתיעה את העולם כולו. ההתקפה שכונתה "מבצע ברברוסה" החלה ביוני 1941. אחת המטרות העיקריות הייתה ניצול משאביה של רוסיה והגזע הסלאבי "הנחות" לטובת המאמץ המלחמתי של "הגזע העליון" הגרמני. במקביל לתקיפה הגרמנית ממערב, הותקפה ברה"מ גם מצפון בידי פינלנד הכבושה. הגרמנים השתלטו על קוי אספקה וצמתי רכבות, ונגסו חלקים מרוסיה בתנועות מלקחים, שבהם נשבו חילים רוסים רבים. האסטרטגיה של הרוסים היתה נסיגה מתוכננת ללא התנגדות רבה, במטרה להשיג זמן עד החורף (כמו במלחמות נפוליאון) ולפצל ולהחליש את הצבא הגרמני לפני מכת הנגד (כמו במלחמת העולם הראשונה). הרוסים השתמשו בשיטת ה"אדמה החרוכה" והחריבו כל אזור שננטש לידי הגרמנים. במקומות מסוימים, כגון בערים סמולנסק, לנינגרד וסטלינגרד הם עמדו ונלחמו בעוז, והסבו לגרמנים אבידות קשות. ואכן כמו שציפו הרוסים "גנרל חורף" לא הכזיב והחורף של שנת 1941 היה קשה ביותר, והיווה מכשול גדול בדרכו של היטלר להמשך התנועה מזרחה.
בבוקר ה7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסים יפניים במפתיע את בסיס חיל הים של ארצות הברית בפרל הארבור. למחרת הכריזו ארה"ב ובריטניה מלחמה על יפן ואליהם הצטרפו הדומיניונים, סין ועוד. גרמניה ואיטליה כיבדו את ההסכם שלהם עם יפן והכריזו מלחמה על ארה"ב. המערכה הפכה לגלובלית , וגם מדינות מרכז ודרום אמריקה הצטרפו למלחמת העולם השנייה. משלהי 1941 ועד סוף מלחמת העולם השנייה ב1945 היו 3 זירות לחימה עיקריות: 1. המלחמה באוקינוס האטלנטי ובים התיכון 2. החזית המזרחית בין גרמניה לברה"מ 3. המלחמה באוקינוס השקט, שהגיעה לשיאה בכניעת יפן בספטמבר 1945.
הברית האטלנטית :
באוגוסט 1941 נפגשו רוזוולט וצ'רצ'יל וחתמו על האמנה האטלנטית שמטרתה היתה להגדיר את מטרת העל של המלחמה: התנגדות לתוקפנות של מדינות הציר ולנהל מתקפה אידיאולוגית כדי להבהיר את צדקת המערב. האמנה כללה הצעה להסכם שלום לאחר תום המלחמה, ואישור עקרונות ההגדרה העצמית של אומות. האמנה חזרה על עקרון 4 החירויות של רוזוולט: "חופש הדיבור", "חופש ההתבטאות", "חופש הפולחן" ו"חופש מפחד ומחסור". הוסכם גם כי האויב המשותף והיעד המרכזי הוא גרמניה. בינואר 1942 חתמו 26 נציגי "האומות המאוחדות" על האמנה האטלנטית. מסגרת זו הובילה את הקמת האו"ם לאחר תום המלחמה.
צפון אפריקה:
הגנרל הגרמני רומל זכה להצלחות רבות בזירה זו, על חשבון הבריטים, ותכנן לכבוש את מצרים. ביוני הוא התקדם לאל-עלמיין, מרחק 80 ק"מ בלבד מאלכסנדריה. ארה"ב ובריטניה החליטו לדחות את המתקפה באירופה המערבית, ולהתמקד בינתיים בזירה זו. המערכה על אל עלמיין ניטשה באוקטובר 1942, ובה הביסו כוחות הברית בפיקוד מונטגומרי את הצבאות הגרמניים והאיטלקיים. נצחון זה היווה סמל לשינוי מגמה, ולמעבר ממאמץ בעלות הברית לבלימה, אל עבר מתקפת נגד בכל החזיתות. בנובמבר 42' נחתו כוחות אנגלו-אמריקניים במרוקו ואלג'ריה והניסו את שלטונות וישי (צרפת) במקום. היטלר השתלט באותו זמן על צרפת כולה, במטרה למנוע מצרפת החופשית להצטרף למאמץ בעלות הברית. הגרמנים ביצעו התקפות נגד בתוניסיה, אך ההתקדמות האמריקנו-בריטית לא פסקה. בתוניסיה אירעה התנגשות נוספת בין הכוחות, מול קו ההגנה של גרמניה וגנרל רומל שכונה "קו מרת". הארמיה השמינית של בעלות הברית הצליחה לפרוץ קו זה ולדחוק את כוחות הציר צפונה. יותר מ250 אלף גרמנים ואיטלקים נלקחו בשבי. הנצחון הביא לשינוי מוראלי עצום בקרב בעלות הברית, וגם הבטיח עורקי תחבורה חשובים בים התיכון, שהובילו למהלכים הבאים: ההתקפה על הבלקנים ועל איטליה.
במאי 1943 החלה התקפה של מפציצים בריטים על גרמניה עצמה, תוך התמקדות בחבל הרור, הבסיס לתעשיה הגרמנית. ערים רבות נהרסו למחצה.
ההתקפה על איטליה
החלה ביולי 1943, בעלות הברית נחתו בחוף סיציליה, נתקלו בהתנגדות איטלקים מועטה והחלו את מסעם צפונה, עד שגרמניה שלחה כוחות תגבור שעצרו את התקדמותם. באוגוסט גם הם הובסו וכוחותיהם נסוגו לפנים אירופה. התוצאות של הכשלון האיטלקי היו הפיכה באיטליה, שהביאו להדחת מוסוליני ולמעצרו. בעקבות זאת שלח היטלר כוחות נוספים ולמעשה כבש את איטליה. המאבק בין הגרמנים לבעלות הברית הגיע לנקודת קיפאון, כשהגרמנים מחזיקים במעוז מונטה קסינו. גרמניה כבר היתה מותשת מפיצול כוחותיה ואובדן בעלת הברית הראשית שלה, איטליה. ביוני 1944 נפלה רומא בידי בעלות הברית, ופירנצה- באמצע אוגוסט.
חזית שניה בצרפת–
במחצית הראשונה של 1944 התכוננו כוחות הברית לפלישה לצרפת, במטרה לפתוח "חזית שנייה", בנוסף לחזית הרוסית במזרח. בנוב' 43 נועדו רוזוולט צ'רצ'יל וסטאלין בטהרן, ומינו את אייזנהאור לניהול "מבצע אוברלורד" שמטרתו לחדור ללב גרמניה. כמיליון וחצי חיילים אמריקאים רוכזו בבריטניה לקראת יום הפלישה המתוכננת. גרמניה היתה מודעת לפלישה המתקרבת, וריכזה רבע מצבאה בחזית זו. יום הפלישה (D-day) בוצע ב6 ביוני 1944 בחופי נורמנדי. בעלות הברית לא נתקלו בהתנגדות ממשית מצד הגרמנים, ששיערו שהפלישה תהיה בבלגיה. הגרמנים החלו לסגת לאחור, לכיוון גרמניה, אך המשיכו להפציץ מרחוק את בריטניה. בסוף אוגוסט כבר היו יותר מ2 מיליון חיילי בעלות הברית באירופה. בסוף 1944 כבר שוחררו צרפת ובלגיה כמעט לגמרי, אולם טרם הצליחה פלישה לגרמניה גופא. באמצע דצמבר פתחו הגרמנים במתקפת נגד בארדנים שבבלגיה (קרב הבליטה), אך נהדפו חזרה וכוחות המערב החלו נכנסים לגרמניה ממערב. כיון שהרוסים התקדמו במהירות דומה לתוך מזרח גרמניה, התכנסה בפברואר 1945 "ועידת יאלטה" של רוזוולט, צ'רצ'יל וסטאלין והוסכם כי כל צד יכבוש אזור אחר בגרמניה, והצד הרביעי יופקד בידי צרפת. כן הוסכם כי תתכנס ועידה שתנסח את המגילה לארגון האומות המאוחדות (או"ם). ב30 באפריל נשא היטלר את פלגשו אווה בראון, גירש את גרינג והימלר מהמפלגה הנאצית ומינה את אדמירל דניץ לנשיא הרייך. לאחר מכן כתב את צוואתו והתאבד. יומיים קודם לכן נתלה מוסוליני. ב-7 במאי נכנעה גרמניה. ביולי ניסחה ועדת ברלין את התנאים שתנוהל גרמניה עד שיושג הסדר שלום סופי. באוקיינוס השקט נמשכה מלחמת העולפ השנייה, תוך רצון לסיימה בהקדם.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
