רקע
כבר במלה”ע ה-I גילו המפקדים הצבאיים שחוסר המוצא הישיר אל הים הפתוח, ורשת האוניות והמוקשים מאיי שאטלאנד עד לחוף נורבגיה, מקשָה על הצוללות הגרמניות לפרוץ אל תוך האוקיינוס האטלנטי, ומסלקת את הספינות המסחריות מעל פני הימים. לכן הגיעו מספר קצינים ימיים גרמניים למסקנה, כי במקרה של מלחמה נגד בריטניה חובה על גרמניה להשיג בסיסים בנורבגיה, ובכך לאפשר את הפיכת היוצרות – שבירת הסגר הבריטי ועריכת סגר על בריטניה.
המהלכים הצבאיים
בדנמרק, סך כל ההרוגים היה 31 ומספר הפצועים 32 . כ-20 חיילים נהרגו בצד הגרמני. בעצם, מלבד מספר קטטות לא התנגדה דנמרק כלל לגרמנים, ואפילו כשיכלה לפוצץ את ספינות הגרמנים בעזרת סוללות החוף שלה, בחרה שלא לעשות כך. המלך הדני סרב להאמין כי גרמניה תתקוף את דנמרק, וגם כאשר הייתה דנמרק תחת התקפה, לאחר שהוגש לה אולטימטום זמן מועט לפני נחיתת הספינות הגרמניות, רק גנרל אחד תמך בהתגוננות. הגנרל הגרמני שפיקד על ההתקפה נעשה קצר-רוח לאחר שההיוועצות של המלך ושריו התארכה, ושלח מספר מפציצים לרחף מעל לקופנהגן. המפציצים עשו את הרושם המתאים ודנמרק נכנעה וקיבלה את דרישות גרמניה אולם במשך כל שנות הכיבוש קיימה את התנגדותה לגרמנים. הדנים אף סיכלו, תוך סכנות נפשות, את תכניות הנאצים כלפי היהודים בארצם.
נורבגיה, היטלר יחס חשיבות מרובה לשליטה בנורבגיה, הן כדרך להבטחת אספקה של ברזל לגרמניה משבדיה וניקל מפינלנד והן כבסיס לניהול המלחמה הימית נגד בריטניה. משפרצה המלחמה בין רוסיה לפינלנד, תכננו בעלות הברית להגיש עזרה לפינלנד דרך נורבגיה ושבדיה, ובאביב החליטו לזרוע מוקשים בקרבת החופים. הגרמנים מצידם קיימו בחורף 1940 שיחות אם קוויזלינג, חסידו של הנאציזם בנורבגיה. קוויזלינג, תיכנן בעזרת היטלר השתלטות גרמנית על נורבגיה.
בתחילת אפריל 1940, במקביל להתקפה על דנמרק, תקפו הגרמנים את נורבגיה. הנורבגים התנגדו לכיבוש ומשנאלצו להניח את נשקם, נמלטו המלך והממשלה הנורבגית לבריטניה ומשם עוררו את עמם להמשכת ההתנגדות לפולשים. הגרמנים קיוו שהעם הנורבגי ישלים עם הכיבוש אך לא כך היה. קוויזלינג ותומכיו ששיתפו פעולה עם הכובש, נשארו במיעוט ונחשבו לבוגדים בעיני העם הנורבגי.
בימי המערכה על נורבגיה, נגרמו לצי הגרמני אבידות רציניות, דבר שתוצאותיו הורגשו בתקופה מאוחרת יותר במלחמת העולם השנייה, שבה ניסו הגרמנים לפלוש לבריטניה.
