היסטוריה פוליטית: עליית הפאשיזם האיטלקי – רקע
ההתגברות על האופוזיציה: כשמוסוליני חזר לאיטליה הוא מצא בעיות. קבוצה של פאשיסטים שיתפה פעולה עם כמה סוציאליסטים כדי להדיחו, ובצד השני של המפלגה היו יסודות פליליים מתפרעים כדי לדכא כל התנגדות ולכבוש לפאשיזם את השלטון הבלעדי. ערים רבות היו עדות לתופעות נוראיות של הפקרות, חלקן עקב נקמנות אישית או בהגנה על נוהגי שחיתת שונים וחלק מקורן בהתנגחויות בין כנופיות פאשיסטיות יריבות ובצורך להטיל אימה על יריבים פוליטיים. לאחר כמה ימים הוכרז על חנינה רשמית לאלפי פאשיסטים שנחשדו בעבירות פוליטיות. בפומבי מוסוליני הכריז כי ישים קץ לפעילות הלא חוקית של הפאשיסטים, אבל הוא עדין נזקק לפלוגות כדי לאיים על האופוזיציה ולכן לא יכל להכחיש כל אחריות אישית למעשיהן. בדצמבר הוא העניק להן מעמד חוקי בהפכו אותן ל"מליציה לאומית". היה לזה יתרון נוסף, בכך שהוא עשה את "סקואדריסטי" נטל על כופת המדינה וכפופים למרותו הישירה, חיבל בנאומנותיהם ל"ראסים" הנפרדים והחליש אותן.
למרות שלכאורה נתמזגו הפלוגות במיליציה הסדירה, נמשך הצורך בפעילות הבלתי חוקית שלהן,וראש הממשלה המשיך לעודד מעשי הפחדה ורצח.
מוסוליני ידע כי הדרך היחידה לייצב את שלטונו היא על ידי שילטון טרור וכך הוא אכן עשה. השחיתות היתה קשורה קשר הדוק באלימות. מיד לאחר ה28 באוקטטובר הוצפה המפלגה במצטרפים בלתי רצויים ומפוקפקים. מוסוליני עשה מאמצים הססניים לבלום את השחיתות, אך העדיף לא לעורר שערורייה ציבורית על ידי מעצרם, יותר מזה, לפעמים הוא התערב כדי להפסיק חקירות ולעכב אישומים לפני שיווועדו ברבים. הוא ניצל את העובדה, שהם היו מועילים לצורכי הטלת אימה, בעוד שידיעתו את מעלליהם העניקה לו שליטה נוחה עליהם.
מוסוליני החליט בתבונה, שלטובת האינטרסים שלו עצמו רצוי יותר להשתמש במפלגה,לטפח מחלוקות בתוכה בשעת הצורך ולהשתדל להחזיקה בצילו. הוא עשה לו הרגל, לשלח יחידים וסיעות זה בזה כדי להגדיל ככל האפשר את שלטונו האישי. כדי להגביל את השפעת הנהגת המפלגה, שימש לו הקבינט מוסד מתחרה כמעט, ובדצמבר 1922 הוסיף לו מימד נוסף, משקל כנגד לקאבינט- המועצה העליונה של הפאשיזם, שנועדה לדון במדיניות הכללית. הוא קבע את הכל בוועדה. צעד נוסף, שבאמצעותו החליש את ותיקי המפלגה היה על ידי מיזוגן של המפלגות הפאשיסטית והלאומנית בראשית 1923. חלק מהאנשים ראו במיזוג המפלגות כשינוי במדיניות. נישואי נוחות אחרים וחשובים לא פחות נערכו עם האגף השמרני של הקתולים. הוא חשב שחובה לפייס את הותיקן מכיוון שהאיטלקים הם ברובם קטולים ושנית משום שבעזרת האפיפיור הוא יוכל לחסל או לפחות לפלג את ה"פופולארי" הקטוליים-המפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט. בניסיון להתנער מעברו האתאיסטי של נעוריו, הוא ניסה לשכנע עיתונאים שהוא "אדם דתי בעומק ליבו" ושהפאשיזם הוא בעיקרו תופעה דתית. הוא גם השתדל ליצור את הרושם שהוא קטולי. הקארדינל, הטיל ספק בהצהרה זו, אך חשב שיהיה קל יותר לקתולים לשתף פעולה עם הפאשיזם מאשר הליברליזם. מוסוליני עשה צעדים כדי להתקרב לכנסייה: תרומות…
למרות שבינתיים לא חרג מנוהגי החוקה, היה מוסוליני נחוש להיעשות דיקטטור. לפאשיסטים נאמר שמוטלת עליהם חובה אחת בלבד- ציות מוחלט לו. לימים נעשה הסמל של הפאשיסטים לסמל של המדינה כולה, והברכה במועל יד היתה לברכה רשמית מחייבת.
מיומו הראשון נטל לעצמו מוסוליני את הנהלת המשטרה. בחודשים הבאים אסר כמה אלפי יריבים פוליטיים, ורבות מרשויות הממשלה המקומיות הנבחרות הוחלפו בממונים פאשיסטיים. הוא היה נחוש להחזיק בשלטון, וכל המערער זכותו זו יימחץ.
הפאשיזים לא יכל לשרוד, לולא הוסיפו המשטרה,המושלים המקומיים,מנהיגי הצבא ופקידי הממשלה לפעול כמקודם, והוא ביקש בלהיטות את שיתופם בעבירה של פוליטיקאים ותיקים,שסייעו לו לשמור על מראית העין החשובה, שדבר לא השתנה.
הליברלים לא השכילו להשתמש בכח, שהעניק להם הצורך שלו באישורם. למזלו של מוסוליני לא דיברו זה עם זה ג'וליטי וסלאנדרה,שני המדינאים רבי הסמכות ביותר שמחוץ לפאשיזם, מאז החליט סאלאנדרה ב1915 להצטרף למלחמת העולם הראשונה.
ראש הממשלה החדש היה יוצא דופן בכך,שקנה את פירסומו בתור עורך עיתון, והעיתונות הוסיפה להיות אחת מתשוקותותיו. היכולת העיתונאית סייעה לו במדיניות פופוליסטית, הם עשו אותו פוליטיקאי מצליח, אך גם מדינאי גרוע. הוא החליט לשנות את חוקי העיתונות, כך שאיש לא יוכל להצליח כמוהו. הוא חשב שכל מי שיוכל לנצל לצרכיו את העיתונות, יהיה מסוגל לשנות את דעת הקהל בין לילה, ואפילו לפני המצעד על רומא הכין תקנות לפיקוח על העיתונים. היה זה חידושה העיקרי של מהפיכתו של מוסוליני ואחד הגורמים העיקריים להצלחתה של המהפכה הפשיסטית באיטליה. פאשיזם מעין זה שלו לא היה יכול לקום לפני ימי העיתונות העממית, ולא יכול היה לקום לאחר מכן, כשאיטליה נהייתה יותר משכילה ומתוחכמת מבחינה פוליטית. משפחת מוסוליני שלטה בעיתונות האיטלקית, אחיו גם ניהל עיתון והעביר בו את מסריו של מוסוליני. על כל העיתונים היומיים הוטל פיקוח הדוק.כל מאמר היה צריך להישלח אליו והוא היה קורא ומאשר או לא. הוא האמין שבעייונו שעיתונים יום יום, יוכל להחזיק את אצבעו על דופק דעת הקהל, אלא שהיתה זו מנה מסוכנת של הונאה עצמית.הוא שכח שהחדשות ופרשנותן היו במידה הולכת ורבה התוצר של משרד העיתונות שלו.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
