סיכום: ישראל ומשפחת העמים – יעקובסון ורובינשטיין – פרק 6
אלכסנדר יעקובסון ואמנון רובינשטיין, ישראל ומשפחת העמים (הוצאת שוקן, 2003 עמ' 286-295 (עיקרון הניטרליות וסוגי המשטרים הדמוקרטיים). –מבוא
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
פרק 6: "מדינה ניטרלית" ומדינת לאום דמוקרטית
יש המפרשים את עקרון הנייטרליות כדרישה שהדמוקרטיה הליברלית-ניטרלית לא תעדיף כל ייחוד תרבותי או היסטורי של קבוצת אזרחים בתוכה, גם אם הם הרוב. כל אפיון יהודי של המדינה אינו משותף לכלל האזרחים הישראלים, ואינו ניטרלי כלפי הקבוצות השונות. מכך נובע, שרוב סמלי המדינה אינם ניטרליים, ועל פי התפיסה הדוגלת בניטרליות, הם פוגעים באזרחים הלא יהודיים. תפיסה זו יוצרת לכאורה סתירה בין הדמוקרטיות (הכוללת את עיקרון הניטרליות) ליהדות של המדינה.
המחברים מביאים את עמדתה של גביזון הטוענת כי עיקרון הליברליזם הניטרלי נוגד את הצדקת מדינת הלאום. אולם, יש הגורסים (וביניהם, גביזון) כי אופי דמוקרטי לא מחייב ניטרליות. דיון זה מעלה את שאלת הלגיטימיות של הקשר בין מדינה דמוקרטית לזהות לאומית. מעבר לשאלה התיאורטית, קיימת המציאות שבה, לטענת המחברים, מדינות לאום דמוקרטיות מערביות מטפחות וקובעות זהות לאומית. שם המדינה, והשפה השולטת בה הם מרכיבים הכרחיים שסותרים ניטרליות. וברוב המדינות קיימים מרכיבים רבים נוספים המקבעים זהות זו: דגל, המנון, ספרי היסטוריה, חגים, טקסים ממלכתיים, מוזיאונים, שטרי כסף ובולים וכו' וכו'…
מעבר להכרחיות של המרכיבים הלאומיים, המחברים מביאים את הדוגמא של אנגליה ושל צפון אירלנד כהוכחה לכך כי ניטרליות דתית פורמלית (בצפון אירלנד) או מעמד רשמי לכנסיה (באנגליה) אינם מחייבים שוויון או לחלופין קיפוח של המיעוטים. בכך הם מנתקים את הקשר שעשו תיאורטיקנים שונים בין ניטרליות לשמירת זכויות דמוקרטיות.
אף פיתרון המדינה הדו-לאומית, אינו ניטרלי כלפי קבוצות המיעוט הלאומיות שאינן משתייכות לאחד משני הלאומים המרכזיים של המדינה. דוגמא לכך ניתן לראות בתחושת הקיפוח והמתח של קבוצות מיעוט שחיות בחבל קוויבק שבו ממשלה לאומנית צרפתית, והינו חלק ממדינת קנדה הדו-לאומית. בבלגיה, שחולקה לישויות לאומיות-לשוניות נפרדות (דוברות צרפתית או פלמית), לא כל בני שתי הקבוצות המרכזיות נהנים בפועל מניטרליות, כיוון שחלקם חיים באיזור משנה אשר השפה השולטת בו אינה שפתם.
גם במדינה כמו צרפת, הרואה בכל אזרחיה בני לאום אחד (לאום המדינה הצרפתית), המדינה אינה ניטרלית עבור אותם אזרחים אשר רואים במוצאם הלא-צרפתי (באסקי, קורסיקני, אלזאסי) כלאומיות מלאה שאינה רק 'זהות אתנית' במסגרת האומה הצרפתית. בנוסף הם טוענים כי אפילו 'לאומיות אזרחית' נוסח צרפת אינה נקייה ממרכיבים אתניים, ואף היא נוצרה סביב גרעין אתני, תרבותי ולשוני מסויים.
מדינות כמו צרפת או ארה"ב אינן ניטרליות כלפי זהותם האתנית או הלאומית השונה של מהגרים. ורק אנשים שייטמעו לחלוטין במדינות אלו יזכו ליחס ניטרלי זה.
לסיכום, בכל מקום בו מדובר במדינת לאום אשר בה חיה קבוצת מיעוט לאומי, השומרת על זהותה הייחודית, לא תהיה מדינת הלאום ניטרלית כלפיה.
