מבוסס על studies in the logic of conformation של קרל המפל (Hempel)
במאמרו המפל שואל האם יש, ואם כן מהו, בסיס לוגי מוצק המספק קריטריונים לאישוש או ריעוע כך שניתן יהיה לקבוע כיצד ניתן לומר שתצפית E מאששת (\מפריכה) את היפותזה H. לשון אחר, מטרתו של המפל היא להעמיד את מושג האישוש על קרקע מוגדרת ומוצקה בדומה לזו שעליה נשענת הדדוקציה. לאור מטרה זו ניתן לצפות כי תשובתו של המפל תהיה בצורה של מבנה פורמלי תקף לוגית שיספק הגדרה של אישוש ויקבע קריטריונים לחלותו כך שיתאפשר לקבוע מתי היסק אינדוקטיבי (בצורת אישוש) תקף כפי שאני יכולים לעשות בעבור היסק דדוקטיבי. המפל גם שואל האם ההבנה האינטואיטיבית שלנו את מושג האישוש (כמו קריטריון ניקו או החיזוי) יש לה על מה להסתמך והאם וכיצד יש לתקנה.
המפל עובד על רקע המעבר בפוזיטיביזם הלוגי ממושג אבסולוטי של אימות (או הפרכת) היפותזה למושג יחסי מרוכך של אישוש (או ריעוע). אך טענתו היא שבכך לא נפתרה הבעיה משום שכעת יש להגדיר את מושג האישוש ואת היחס שהוא מקיים בין תצפית והיפותזה, או בין המקרה הפרטי וההכללה. לדעתו זיהוי קריטריונים פורמלים למושג האישוש מהווה תנאי הכרחי בכדי להעמיד את הפרוצדורה המדעית של אישוש היפותזות על יסודות תקפים לוגית, בדומה לדדוקציה. לשון אחר, מאחר והאמפיריציזם דורש מידע מדעי להיות מבוסס על תצפית, ומאחר שהלוגיקה תובעת כי ליחסים בין שני פסוקים יהיה מבנה תקף, הרי שאמפיריציזם הלוגי מחפש מבנה לוגי שיבטא את היחסים בין תצפית וחוק כללי וכך יקנה תקפות לפרוצדורה המדעית ולידע שמושג על ידה.
המפל, לשיטתו, מצליח לענות על שאלתו. פתרונו הוא מהסוג שניתן היה לצפות לו, כלומר מבנה לוגי או קריטריונים פורמלים שמגדירים את מושג האישוש. המתודיקה של המפל היא ביסודה לזהות תנאים הכרחיים למושג האישוש ואז לנסות ולהציע הגדרה שעונה עליהם, שיטה זו מנסה להבטיח ניסוח מחדש של מושג האישוש שלא יתאפיין בלקויות הלוגיות שהן מנת חלקם של הקריטריונים הפשוטים והאינטואיטיביים יותר. כך מציע המפל לבסוף קריטריון המפרט באילו מקרים ותחת אילו תנאים נטען כי היחס בין פסוק תצפית B להיפותזה H מבטא יחס של אישוש, ריעוע או ניטרליות. מאידך ניתן לטעון כי המפל לא נתן תשובה מספקת משום שהגדרתו לאישוש לוקה בהיותה מוגבלת רק להיפותזות המכילות מונחים תצפיתיים, כפי שמראה ישראל שפלר, ולכן הפיתרון של המפל הוא למעשה חלקי בלבד.
בשלב זה מציע המפל לבחון את קריטריון ניקו. לפי הקריטריון של ניקו כל ראייה חיובית מאששת וכל ראייה שלילית מרעעת היפותזה מסוג "A גורר את B". ראייה חיובית היא כל מקרה בו ימצאו A ו-B, ראייה שלילית תהיה A בלבד ללא B, וראייה ניטרלית תהיה לא-A. בהצבת הקריטריון הזה מנסה ניקו (כמצוטט במאמר של המפל) לענות על השאלה כיצד יכול מקרה פרטי להשפיע על ההסתברות ("probability") של חוק כללי. שאלה זו היא ביסודה סמנטית משום שהיא מבקשת לזהות את היחס בין אובייקט תצפיתי לפסוק המבטא היפותזה, כלומר יחס חוץ לשוני.
ההתנגדות העיקרית של המפל לקריטריון ניקו כתנאי הכרחי לאישוש מבוססת על האבחנה שלקריטריון יש פגם לוגי בכך שסוג הראייה שתספק אישוש להיפותזה במסגרת קריטריון ניקו תלויה לא רק בתוכנה אלא גם באופן ניסוחה, וניסוחים שונים שקולים לוגית של אותה היפותזה יאוששו או ירועעו על ידי תצפיות שונות. לפיכך, בשל דרישת השקילות כתנאי הכרחי לאישוש, לא ניתן לקבל את קריטריון ניקו. התנגדות שנייה של המפל כנגד קבלת קריטריון ניקו כתנאי הכרחי לאישוש נובעת ממוגבלותו של הקריטריון להיפותזות של תנאי כללי אך לא להיפותזות עם הנחות ישיות, שכן כך יכול הקריטריון להוות תנאי הכרחי רק לסוג מסוים של היפותזות והוא אינו מספק הגדרה מלאה של מושג האישוש. המפל טוען כי קריטריון ניקו גם אינו יכול להוות תנאי מספיק לאישוש מכיוון שפיתוח לוגי שלו יחד עם דרישת השקילות מוביל למשפט נוסף בעל שקילות לוגית להיפותזה: "כל A או לא A הוא או לא A או B". מכאן יוצא כי ההיפותזה יכולה להיות מאוששת על ידי כל מקרה שהוא A ו-B או לא A. וכך יוצא מקריטריון ניקו שאישוש להיפותזה לפיה כל העורבים שחורים יכול להמצא בספר צהוב, כדור כתום וכדומה, וזוהי מסקנה שנראית לנו כפרדוקסלית.
הפתרון של המפל לפרדוקס העורבים אינו כולל תיקון במבנה הלוגי של האישוש (לאחר שהניסיונות להוספת סעיף קיום ושדה יישום נכשלו) אלא למעשה יישוב שלו עם הcommon sense האינטואיטיבי שהוא, לטענת המפל, מלכתחילה מקור התחושה הפרדוקסלית. המפל טוען כי יסוד הטעות בתחושת הפרדוקס הוא בסברה שמשפט כמו "כל A הוא B" מתייחס רק לאובייקטים מסוג A, כאשר לאמיתה הוא מתייחס לכל האובייקטים באשר הם ומחלק אותם ל-A ולפיכך B או לא-A. כך כל אובייקט שמתאים לאחת מהקטגוריות הללו מאשש את ההיפותזה. טענה נוספת של המפל היא שמראית העין הפרדוקסלית נובעת משילובו של ידע מוקדם בניסוי, כבדוגמת הקרח שנבחן במסגרת ההיפותזה של "כל המלחים הגפרתיים בוערים בלהבה צהובה", אם לא היינו יודעים מראש שזה קרח, טוען המפל, המסקנה לא הייתה נראית לנו פרדוקסלית.
הפרדוקס של המפל נובע מהיחס בין מסקנה של לוגיקה תקפה לבין פסיכולוגיה אנושית התופסת אותה אינטואיטיבית כאבסורדית, ולפיכך פתרון יהיה יישוב הסתירה בין הלוגיקה והאינטואציה דרך ניתוח ותיקון של אחת מהן או שתיהן. לאחר שראה כי לא ניתן להגיע לפתרון דרך תיקון הלוגיקה של האישוש המפל מותיר אותה על קנה ויוצא לפייס את האינטואיציה האנושית ולהצביע על טעותה ולפיכך הוא לכאורה פותר את הפרדוקס. אך לדעתי הפרדוקס אינו כולל רק את הלוגיקה והאינטואיציה אלא הוא מכיל מרכיב שלישי שעליו הוא משפיע ישירות והוא המתודולוגיה של הפרוצדורה המדעית. במצב שמציג המפל התשובה לשאלה מתי נטען שמקרה פרטי מאשש\מרעע חוק כללי תהיה "תמיד" וכל אובייקט אפשרי מהווה ראייה רלוונטית להיפותזה, מצב בלתי אפשרי מבחינה פרגמטית. בעיה נוספת לדעתי בפתרונו של המפל היא שהוא למעשה דוחה את הידע המוקדם וכך למעשה טוען כי כל חקירה מדעית צריכה "להתחיל מאפס", מה שלא רק שאינו רצוי אלא כלל לא ברור אם הוא בכלל אפשרי.
