ביקורת האידיאולוגיה של אפל

א. ביקורת האידיאולוגיה

אפל מדמה את גישת ביקורת האידיאולוגיה שהוא מציע לתהליך פסיכותרפיה בו עומד החוקר בעמדה כפולה כלפי מושא המחקר שלו, עמדה של הסבר והבנה, פוזיטיביסטית והרמנויטית, אפוסטריורית ואפריורית. שתי העמדות משלימות זו את זו וניתן אולי לראות בזה תהליך פסיכותרפי שעושה השפה לעצמה. החוקר בוחן את השקפתו על המציאות מתוך ההקשר החברתי או השיח שבו הוא נתון עד שהוא נתקל בקשיים וסתירות שאין ביכולתו להבין, בשלב זה עושה החוקר שימוש במתודה מדעית בכדי לבחון את תפיסת המציאות שלו מעמדה פסבדו-אובייקטיבית של תיאוריה ולבסוף מיושמות התובנות שכך הושגו בכדי לתקן את אותה תפיסת מציאות.

ב. תפקיד ההיסטוריון

בעבור אפל תפקידו של ההיסטוריון למעשה ממוקד בסופו של דבר על ההווה ועל "ההבנה העצמית של החברה האנושית" ויש לו תכלית של תיקון ושיפור ההכרה ההיסטורית וה"נפש" של החברה. ההיסטוריון יוצא מנקודת "המסורת בעלת המשמעות" של החברה שלו לחקירה שעושה שימוש בכלים מדעיים מתוך רוחק אובייקטיבי כביכול. ההסברים המדעיים שמספק ההיסטוריון שבים אל החברה שהוא חלק ממנה ומעמיקים את ההבנה העצמית שלה. אפל מדמה את ביקורת האידיאולוגיה שלו לתהליך פסיכותרפי של דיאלקטיקה בין הבנה והסבר, ובמקרה של ההיסטוריון זוהי התודעה ההיסטורית של החברה שנמצאת על ספת הטיפול. ההבנה של המציאות ההיסטורית היא נקודת המוצא להסבר שלה, וזה בתורו משנה ומתקן את ההבנה בואכה עתיד טוב יותר בעבור הכרתו של האדם.

ג. דוגמא

ניתן אולי לראות במה שקרוי ה"היסטוריונים החדשים" בהקשר הישראלי כדוגמה לביקורת האידיאולוגיה נוסח אפל. היסטוריונים אלו יצאו מתוך ההבנה המקובלת בחברה לגבי המציאות ההיסטורית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אל בחינה אמפירית-מתודולוגית (מסמכים וארכיונים) של אותה מציאות, גילוי פערים בין שתי הפעולות וניסיון ליישבם. במילים אחרות, התפיסה המסורתית של הסכסוך בעיניים ישראליות היוותה נקודת מוצא ל"היסטוריונים החדשים" למחקר שמערער על תפיסה זו ומנסה לתקן אותה.

ראה גם: ביקורת האידיאולוגיה על פי קרל מרקס

נלסון מנדלה וכוחה של הסליחה

כאשר הצליח נלסון מנדלה להפוך את שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה כולם ציפו לנקמה בלבנים, אך מנדלה בחר בדרך אחרת לגמרי

עוד דברים מעניינים: