יוסף גורני – החיפוש אחר הזהות הלאומית – סיכום המבוא
יוסף גורני, החיפוש אחר הזהות הלאומית (עם עובד, 1990), עמ' 11-18 (מבוא).
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
עניינו של "החיפוש אחר הזהות הלאומית של יוסף גורני הוא במחשבה הציבורית והמחשבה המדינית היהודית בשאלת זהותו ומהותו של העם היהודי מאז השואה והקמת המדינה ועד ימינו אנו (הספר מתרכז בשנים 1945-1987).
לפי גורני שלושה תהליכים הם שעיצבו את גורלו ההיסטורי של העם היהודי במאה השנים האחרונות. האחד חיצוני – ההתעצמות המתמדת של התנועה האנטישמית באירופה, אשר הוליכה אל השואה; השני חיצוני-פנימי, והוא חלקם של היהודים בהגירה הכללית לארצות הברית, שכתוצאה ממנה נוצר המרכז הגדול ביותר בתפוצות הגולה; והשלישי פנימי – המפעל המדיני-קונסטרוקטיבי של התנועה הציונית, אשר הוביל להקמתה של המדינה היהודית.
המרכזים שקמו בארצות הברית ובארץ ישראל מעצבים את החיים היהודיים וקובעים את עתידם, הן על ידי התהליכים החברתיים והתרבותיים הפנימיים המתרחשים בתוכו של כל אחד מהם, הן על ידי מערכת היחסים אשר ביניהם. כך, הולכת ונוצרת תופעה היסטורית בעלת ייחוד כפול: ייחודה של ההתפתחות בכל אחת מן המרכזים, וייחודו של הקשר ההדדי המחבר אותם, על אף ההבדלים והניגודים ביניהם.
הבעיה היהודית חרגה מעבר לשאלת זכות ההגדרה העצמית במובן הלאומי, והיא המייחדת את הבעייתיות של היהדות המודרנית: העמים האחרים ביססו את זכותם על זהותם, ואילו היהודים היו צריכים קודם כל לברר את זהותם על מנת לדעת מהי זכותם. מבחינה זו, המחשבה הציבורית היהודית בשני הדורות האחרונים שונה מכמה בחינות מזו שקדמה לה מאז תקופת האמנציפציה ועד מלחמת העולם השנייה. בין זו לזו מפרידים שבר השואה ופרשת הדרכים שבהקמת מדינה יהודית. זו הקודמת, ליוותה וזירזה תהליכים של מודרניזציה אשר פוררו בהדרגה את לכידותה של החברה היהודית המסורתית-הלכתית. זו הנוכחית, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה לחלוטין, שנוצרה עקב אסון ומהפיכה לאומיים: לראשונה בתולדותיהם, מאז גלותם, היהודים הם אנשים חופשיים, בעלי זכות ואפשרות בחירה בין הישארות בארצות הולדתם בתפוצות לבין השיבה לארץ מולדתם.
שינויים קיצוניים אלו, העמידו בפני היהודים בעיות ממשיות. השאלות האם היהודים הינם עדה דתית הנפוצה בין העמים, ציבור בעל יחוד תרבותי-היסטורי של אזרחים שווי זכויות בארצות השונות, או אומה בעלת מולדת משלה, היו לבעלות משמעות פוליטית, כלכלית-חברתית ותרבותית-פסיכולוגית, מאז הקמת מדינת ישראל. הקשר בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות הוא המעניק לישות המגוונת את זהותה הקולקטיבית בעולם. מעבר לזהות זו, אין ליהודים ככלל זהות ממשית אחרת.
הדיון בספר מתרכז בשני מרכזים אלו (הישראלי והאמריקאי) משום שהם הגדולים, הפעילים והקובעים בקרב מקומות המושב של היהודים בעולם. הם מהווים שני ביטויים שונים ואף קוטביים של המהפכה שהתחוללה בעולם היהודי במאה השנים האחרונות. החברה היהודית בישראל מגלמת את ההישג הקיבוצי הגדול ביותר בתולדות העם היהודי בתקופה המודרנית, ומעמדם של יהודי ארצות הברית הינו ביטוי להצלחה האינדיבידואלית הגדולה ביותר בתולדות הגלות היהודית. כוחו של הריכוז היהודי בישראל נובע מריבונותו המדינית, ואילו זה של יהודי ארצות הברית נובע מזכויותיהם כאזרחי ארצם. אולם, ההצלחה הקיבוצית הישראלית הפכה את קיום הישות היהודית לדבר טבעי, בעוד שההצלחה האינדיבידואלית האמריקאית מסכנת את המשך קיומה של הישות היהודית. על אף השוני וההבדל התהומי בין שני ריכוזים יהודיים אלו, נוצר ביניהם קשר הדוק של תלות הדדית. הריבונות הישראלית נזקקת לתמיכה כלכלית ומדינית מתמדת מיהודי ארצות הברית, ואילו החירות היהודית האמריקנית נדרשת לקשר עם ישראל בחינת מקור חיים.
בעוד שבארץ ישראל חל באורח רצוף תהליך של חידוד ההכרה הלאומית היהודית, על ידי ארבעה גורמים – ההכרעה האידיאולוגית והמדינית להקמת ריבונות יהודית, התמשכות הסכסוך היהודי-ערבי על פני ארבעה דורות, האתוס והמעשה של קיבוץ הגלויות והתחזקות הזרם הדתי-אורתודוכסי לאחר מלחמת ששת הימים – התרחש בקרב יהודי ארצות הברית תהליך תלת שלבי של אינטגרציה בחברה האמריקנית הכללית – בתחילה השתלבו במגמת "כור ההיתוך" התרבותי, או אז נתפסו לאידיאולוגיה הפלורליסטית של הגיוון ההגירתי ולבסוף נשתלבו בהשקפה כי המארג האתני הוא הביטוי לאמריקניות אותנטית. יוצא מכאן כי בקרב יהודי ארץ ישראל וארצות הברית אנו עדים לשני תהליכים נוגדים: מצד אחד גיבוש הזהות וההתבדלות הלאומית, ומהצד השני הגברת תהליך ההשתלבות במשמעותו האתנית.
