קאנט על השיפוט

קאנט על השיפוט

בסעיף 17 של ביקורת התבונה הטהורה של קאנט מתגלה לנו שכפי שהדימויים החושניים כפופים בהכרח לתנאים הצורניים של החלל והזמן באשר הם נתונים לנו, כך גם כל ריבויי הדימויים כפופים לתנאים של האחדות המרכיבה של האפרצפציה באשר הם מקושרים תחת תודעה אחת, כלומר באשר הם נחשבים על ידינו. זאת משום שעל מנת שאני אכיר/אחשוב דימויים, הם חייבים להיות לכל הפחות מכונסים תחת התודעה שלי. המשמעות של זה היא שהם חייבים להיות מעוצבים ע"פ תנאי האחדות המרכיבה של האפרצפציה. זאת מפני שמה שגרם להם להיות כפופים לתודעתי הוא שביצעתי עליהם פעולת קישור. ומאחר שבבסיס פעולת הקישור עומדת האחדות המקורית המרכיבה של האפרצפציה, כל דימויינו חייבים להתאים לתנאיה וכך גם כל ההכרות שנובעות מהרכבותיהם.

ב17# אנו מגלים כי ה"אסתטיקה" לא הדגישה כלל את העובדה כי מושאי החושים שלנו הם, בין היתר, מושאים. רוצה לומר, הם תוצרים של פעולת השכל שלנו וככאלו, כעת אנו מבינים, הם כפופים לאחדות המקורית-המרכיבה של האפרספציה.

המשמעות היא שלפי קאנט החלל והזמן הם לא באמת בלתי אמצעיים, כדי להכיר דברים בהם אנו זקוקים לאחדות של האפרצפציה. האחדות בנויה לפי הקטגוריות, ולכן גם החלל והזמן מובנים בהתאם לה. האחדות הכרחית בשביל דימויים החלל והזמן, והקטגוריות הן אופן הפעולה של האחדות ולכן הקטגוריות עולות לרמת ודאות בלתי אמצעית כמו של הסתכלויות החלל והזמן.

מסקנה: יש חלל וזמן שהם חייבים להיות מקושרים ע"י האחדות של האפרצפציה, כדי להכיר משהו בתוכם אנו זקוקים לאחדות. לדעת קאנט אף פעם לא תופסים חלל וזמן בעלמא.

סעיף 18

אותה אחדות טרנסנדנטלית עליונה, אחדות האפרספציה, זוכה ע"י קאנט ב-18# גם לכינוי "האחדות ה'אובייקטיבית' של האפרספציה". כעת קאנט מדגיש כי גם הינתנות הריבוי דרך ההסתכלות חייב להיות כפוף לאחדות זו שהיא בלבד מאפשרת להכרתנו קיומם של מושאים.

בסעיף זה ובהמשך קאנט אומר שההכרה היא מכוונת למשהו (המושא הוא מה שמושגנו מאוחד בו), וכדי להיות אינטנציאונליים אנו זקוקים לקטגוריות.

סעיף 19 – הבנה חדשה של השיפוט

כעת אנו מבינים, אומר לנו קאנט ב-19#, כי משפט אינו אלא "האופן של הבאת הכרות נתונות לכלל אחדות אובייקטיבית של האפרפסציה". אם קודם לכן היינו סבורים כי משפט הוא פעולה המקשרת בין מושגים, הרי שכעת אנו מבינים כי השיפוט הוא הפעולה היסודית של השכל (אשר רק אם נבין אותה נבין כיצד המשפט מסוגל לקשר בין מושגים). פעולה זו בלבד היא "המעמידה את ריבוי-הדימויים תחת האפרפסציה" ובכך לראשונה הופכת ריבוי זה למושא.

ההכפפה של כל התודעה תחת אחדות מרכיבה, אחדות שהיא פעילות קישור בין דימויים שונים מחייבת אותנו לזנוח לחלוטין תמונת-הכרה על-פיה מושגינו הם הפשטות מתוך הריבוי ושיפוטינו הם קישור של מושגים אלו.

האחדות המרכיבה, מלמד אותנו קאנט, נמצאת בכל דימוי ודימוי – וליתר דיוק, כפי שעמדנו על כך, בכל קישור בין הדימויים שלנו. אנו מבינים כי הדימויים שלנו אינם "עוברים בסך" לנגד הכרתנו המשתאה. סדרת הדימויים שלנו מקושרת באופן תוכני באופן העמוק ביותר וכל קישור כזה כפוף לאחדות אחת בהכרח. השיפוט, אפוא, אינו דיווח על רשמים כאלו ועל הקישור ביניהם (זה היה משאיר אותנו עם הספק של יום). במקום זאת יש להבין אותו כקובע משהו הכרחי לגבי התופעה: את האחדות ההכרחית של התופעה. אפשרותו של מושא, אשר אני קובע לגביו ('הוא כבד') מובנת רק מתוך תיאור זה של ההכרה.

לסיכום:

לפי קאנט משפט הוא איחוד של הכרות, וגם הוא, כמו כל פעולת קישור, מכיל את מושג האחדות – כאשר אנו חורצים משפט, הדימויים הופכים להיות קשורים זה לזה באמצעות האחדות. האחדות המרכיבה של האפרצפציה היא החלק הארי של מנגנון השיפוט והאיחוד מבוצע תחתיה. המשמעות היא שפעולת השיפוט מבצעת את הרכבותיה בהתאם לתנאים שאותם מכתיבה האחדות.

הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים

מאגר סיכומים אקדמים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: