מגמות נוכחיות בתקשורת –
מסחור commercialization: יש קיום יותר לתקשורת למטרות רווח. לא מדובר רק בטלוויזיה אלא גם בעיתונות. היום העיתונים הם פרטיים ולא מפלגתיים. יש היום תחנות רדיו פרטיות. גם הערוצים עוברים מסחור כדי להתחרות בערוצים הפרטיים. השיקול המרכזי של רוב אמצעי התקשורת זה ייצור רווח. אין להם קיום אם אין להם רווח לכסות את ההוצאות שלהם. בעיקרו של דבר מדובר בטלוויזיה בריבוי אדיר של ערוצים וגם ניתן היום יותר ויותר לראות תוכניות לפי ביקוש. הצרכן קובע מה הוא רואה. גם הגלובליזציה גורמת לכך שהתקשורת מעבירה את המידע ברגעים שבהם הדברים קורים.
להתפתחויות האלו יש השפעה. המסחור אומר שהתקשורת פועלת יותר ויותר לפי הכללים של תעשיית התקשורת. בצד השני יש צרכן שמעוניין בדרמה, שעשוע וכו'. צרכן שיש לו עניין בדברים מסוימים ולא באחרים. השיקולים של התקשורת חייבים להיות קודם כל השיקולים המסחריים. השיסוע הזה גורם לירידה של סולידאריות משותפות. נוצרות קהילות שלא היו קיימות, אנשים רחוקים עם עניינים משותפים. זה גורם לכך שבתוך אותה מדינה אנשים יכולים למצוא לעצמם ערוצי בריחה, אסקפיזם. פעם אמצעי התקשורת הביא ללאומיות, להקמת מדינת הלאום. היום ריבוי אמצעי התקשורת יוצר אתגר של שיסוע. לפוליטיקאים יותר קשה היום להגיע לציבור. גם הפרסום הפוליטי נהיה יקר מאוד ופוליטיקאים היום מופיעים גם בתוכניות בידור. הקשר עם הציבור נהיה היום יותר מורכב.
הסיפור עם הגלובליזציה מאיץ תהליכים של דמוקרטיזציה. קשה מאוד היום לנתק ציבורים מלדעת מה קורה בחלקי עולם אחרים. קשה לספר לאנשים במדינות אוטוריטאריות או טוטאליטאריות שבדמוקרטיות החיים נוראים משום שיש אמצעי תקשורת אומרים אחרת. הגלובליזציה של התקשורת האיצה את התהליך של התמוטטות הגוש המזרחי. לתקשורת הגלובאלית היה תפקיד חיובי בהפצת ערכי החופש. מצד שני, יש הגורסים שמה שהתקשורת העולמית מפיצה זה לא בדיוק דמוקרטיה במובן העמוק של המילה אלא יותר דגש על צרכנות.
בדמוקרטיה התקשורת אמורה להיות מוגנת, חופש ההבעה הוא חלק בסיסי של הדמוקרטיה. רוב תקשורת ההמונים נעשית דרך הטלוויזיה שהיא אחד האמצעים הקלים לצריכה. מה מופיע בטלוויזיה זה מה שמוגדר כחדשות. זה לא מייצג מדגם מייצג של אירועים. המדיום קובע מה חדשותי ומה לא חדשותי. התקשורת לא מייצגת אלא יוצרת תמונה מעוותת, לא בגלל דעות מסוימות אלא משום שהיא צריכה לייצר מוצר שאנשים יצרכו אותו.
העיתונות יותר מעמיקה ועוסקת בפרשנות בהרחבה. היא מציעה הקשרים שהטלוויזיה לא יכולה לתת בשל היותה ויזואלית. בעיתון ניתן לכתוב דברים בצורה מורכבת יותר. בטלוויזיה, אם יש דברים מעניינים או לא, עדיין צריך לשדר 24 שעות. אם אין דברים מעניינים, מנסים למצוא משהו בכוח.
האינטרנט הוא אמצעי שמאפשר להעביר תכנים מגוונים ומעורבים, טקסט יחד עם תרשימים ותכנים ויזואליים, יחד, מולטימדיה. יותר ויותר אנשים מתחברים לאינטרנט בעולם. התפוצה עולה בעיקר בעולם המערבי. ההשפעה של האמצעי הזה מפצלת. היא עלולה ליצור קהילות פוליטיות גלובאלית, חותכות גבולות. יש גם קושי אדיר לעשות צנזורה. לא ניתן לדעת מאיפה באה הידיעה. יש בעיה גם של אמינות באינטרנט, לא ניתן לדעת מי כתב את הדברים. יש יותר חופש אך יש בעיה מבחינת התכנים והאמינות שלהם. רוב האנשים בעולם לא ראו אינטרנט בחייהם. אנו מדברים על התפתחויות אלו בעיקר במדינות הדמוקרטיות. האינטרנט מוגבל למדינות עם תשתית אפשרית. זו לא מהפכה אדירה כמו כניסת הרדיו והטלוויזיה.
