סיכום מאמרו של פילוסוף ההיסטורי היידן וייט (Hayden White) "הטקסט ההיסטורי כתוצר ספרותי" (The Historical Text as Literary Artifact).
באופן מסורתי שימש הנרטיב בתור דרך מסירה של אירועים היסטוריים בצורה סיפורית. נרטיב היסטורי נתפס על פי רוב כסדרת אירועים המוצגת על פי סדרם הכרונולוגי וצורת הסיפור, נרטיב, היא דרך למסור אותם. בכך שונה תפיסת הנרטיב ההיסטורי מהתפיסה שלו בטרטולוגיה הקלאסית שכן בנרטיב ההיסטורי, לפחות בתפיסה המסורתית יותר שלו, הזמן הסיפורי והזמן המשוחזר הם זהים לעומת הפאבולה והסוז'ט שמהווים את אחת מהבחנות היסוד של הסטרוקטורליזם בין הזמן כפי שהוא "באמת" והזמן כפי שהוא נמסר במדיום של הסיפור הנרטיבי.
במאמרו של היידן וייט " "הטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי" (The Historical Text as Literary Artifact) תופס וייט את הנרטיב בתור מבע לשוני הכתוב בפרוזה שיש בו מרכיב של התפתחות של אירועים באופן המקנה להם מובנות. לדעתו של היידן וייט נרטיב הוא מכלול אירועים המפוזרים על פני רצף של זמנים המאורגנים בצורה מילולית שיוצרת התפתחות הדרגתית שלהם לכדי צורה שאותה ניתן להבין. פילוסופים אחרים לפני היידן וייט כבר הצביעו על העובדה כך שנרטיב מקנה לאירועים היסטוריים מובנות אך היידן וייט היה הראשון להצביע על כך היבטי ארגון האירועים והמדיום שלהם בפרוזה. במאמר "הטקסט ההיסטורי כתוצר ספרותי" טוען היידן וייט כי את אותה סדרה של אירועים כרונולוגיים ניתן לספר בצורות שונות על ידי הדגשה שונה של איברים שונים בסדרה, פעולה שהוא מכנה "העללה" (emplotment). היידן וייט אינו מדבר על שיבוש או שינוי של סדר האירועים ההיסטורי במסגרת של הנרטיב ההיסטורי, אלא פשוט אל הבניה שונה של אותה סדרת אירועים לפי מוסכמות ספרותיות ביסודן דרך הדגשה שונה של האירועים (כמו למשל הבלטת האירוע הראשון כמכונן דטרמיניסטי של סדרת אירועים או האחרון בתור עלילה אסכטולוגית. היידן וייט מונה כמה סוגי העללה עיקריים כמו הטרגדיה, הרומנסה, הסאטירה והקומדיה.
היידן וייט הוא ללא ספק אחד מהפילוסופים של ההיסטוריה המשפיעים ביותר על החשיבה הפילוסופית החל משנות השבעים ועד ימינו, ואם כי ישנם הרבה המחשיבים אותו כנביא הזעם של הפוסטמודרנים בפילוסופיה של ההיסטוריה הוא עצמו מעולם לא התייחס אל עצמו בתור פוסט מודרניסט ואכן מי שמתעמק בהגותו יכול למצוא לא מעט מרכיבים של חשיבה יותר מסורתית ובראש ובראשונה תפיסת הנרטיב שלו שהיא תפיסה קלאסית סטרוקטורליסטית במקרים רבים.
