הרגל, שגרה ו-"מצוות אנשים מלומדה" הן האויבים הגדולים של האמונה שצריכה להתחדש ולהיות חדשה בכל יום ויום. לכן כותב תלמידו ומפיצו של ר' נחמן, ר' נתן, כי "הָעִקָּר עֲבוֹדַת ה' – שֶׁיִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא יִפֹּל לְזִקְנָה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא [היצר הרע], שֶׁלֹּא תִּזָּקֵן עֲבוֹדָתוֹ אֶצְלוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִיר רַבֵּנוּ ז"ל עַל זֶה – וְאָמַר שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן".
זיקנה כאן כמובן אינה מתבטאת בגיל, אלא במנטליות שהזדקנה ואיבדה מצעירותה החיונית והמתחדשת. ר' נתן עוד ממשיך ומוסיף כי "הֵן צַדִּיק זָקֵן, הֵן חָסִיד זָקֵן, זָקֵן אֵינוֹ טוֹב, הַיְנוּ כִּי צְרִיכִים לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ". כלומר, גם (ואפילו במיוחד) אם אדם הוא צדיק או חסיד זקן הן בימים והן במעמד נכבד, עדיין אסור לו להיות "זקן" בנפשו ועליו תמיד לפגוש כל יום ביומו בהתלהבות, סקרנות וחלומות של נעורים.
