בין זהות ותרבות- על זהות אישית וקולקטיבית

מהי זהות? האם זהות היא דבר אישי פרטי או שמא זהות יכולה להיות מכוננת רק על ידי השתייכות לקבוצה שתגלה לאדם מיהו באמת? האם לאדם יכולה להיות זהות במנותק ממסגרות חברתיות שיוצרות את מי שהוא?

בכדי לענות על שאלות אלו אני מציע ראשית להביט במילה העברית זהות (ובעצם גם במילה האנגלית identity). למילה זהות יכולים להיות למעשה שני מדרשי שם. מדרש שם אחד של המילה זהות נובע מצירוף המילים זה+הוא, כלומר זהות בתור משהו שמזהה אותנו ומבדיל אותנו ממישהו אחר (וכך גם באנגלית- identity כבעלת קשר ל-identify). חשבו למשל לאיזו צורך נחוצה לנו תעודת זהות אם לא בכדי שיוכלו לזהות אותנו, כלומר לדעת שזה אנחנו ולא מישהו אחר. מאידך יכולה המילה זהות לנבוע משורש ז.ה.ה – כלומר זהות מלשון שיווין, זהות שנוצרת כאשר אנחנו מזדהים עם משהו (גם כאן המילה באנגלית identity קשורה ב-identical). כיצד שני היסודות האלו עומדים אחד ביחס לשני? האם אנחנו מגיעים למסקנה כי הזהות שלנו היא כאחת משהו שאנחנו דומים לו, ובה בעת משהו שאנחנו נבדלים ממנו. ככל הנראה זהו המנגנון של יצירת זהות, כאשר אנחנו מזהים את עצמנו על ידי משהו שאיתו אנחנו, למעשה, מזדהים. לפיכך ניתן לטעון כי הזהות שלנו, שהיא משהו מאוד אישי ומאוד פנימי, תלויה תמיד במשהו שהוא למעשה חיצוני לנו. לא יכולה להיות לאדם זהות בכוחות עצמו, הוא חייב להיות "זהה" עם משהו אחר בכדי שתהיה לו זהות. אך עם מה אנחנו זהים? איך אנחנו בעצם יכולים לדעת מי אנחנו? עם לאום או עם? עם אמונה? עם אידיאולוגיה? עם תרבות? ככל הנראה, כל אלו ועוד יותר, מעגלים-מעגלים של זהויות שמהווים את כל מי שאנחנו.

עוד דברים מעניינים: