הביטוס (Habitus) הוא מושג יסוד בתיאוריה הסוציולוגית של פייר בורדייה, המתאר מערכת עמוקה של סכמות קוגניטיביות, גופניות, רגשיות והתנהגותיות המכוונות את האופן שבו אנשים תופסים את העולם, מבינים אותו ופועלים בו. מדובר בתפיסות עולם, טעמים, מוסכמות, הרגלים ודפוסי תגובה שנרכשים באמצעות הסוציאליזציה – כלומר, תהליך החיברות שמתרחש מילדות ובמהלכו הפרט מפנים את התרבות, הכללים והערכים של סביבתו החברתית.
הביטוס הוא מעין "תחושת משחק" פנימית שמאפשרת לפרט לפעול בצורה יעילה ומתואמת בתוך שדה חברתי מסוים מבלי לחשוב על כך במודע. לדוגמה, אדם שגדל במעמד חברתי מסוים ייטה לאמץ באופן לא מודע את צורת הדיבור, ההעדפות התרבותיות, האמביציות והגבולות שמאפיינים את אותו מעמד – והדבר ייראה לו "טבעי". זוהי בדיוק פעולתו של הביטוס: תרגום של מבנים חברתיים חיצוניים אל תוך הגוף והתודעה של הפרט.
בורדייה מדגיש שהביטוס אינו סטטי ואינו מוכתב לחלוטין, אלא פועל בדינמיקה מתמדת: הוא גם מובנה – תוצר של תנאים חברתיים, חינוך, היסטוריה משפחתית ועוד – וגם מבנה – משפיע על פעולתו של הפרט בתוך השדות החברתיים, מעצב את התנהלותו, טעמיו ואף את הדרך שבה הוא תופס את האפשרויות הפתוחות בפניו.
ניתן לראות את הביטוס כקרוב למושג "מימפלקס" מתחום הממטיקה – אוסף של רעיונות, אמונות, דפוסי פעולה ומנהגים היוצרים יחדיו תשתית שמכתיבה את פעולתו של האדם בתוך הקשר חברתי מסוים. אלא שבורדייה מדגיש שהביטוס נרכש באמצעות הניסיון החברתי הישיר, ומתבטא גם בגוף – בתנוחת הגוף, בדפוסי תנועה, באינטואיציות החברתיות.
באמצעות מושג הביטוס ניתן להבין מדוע אנשים נוטים לפעול בדרכים התואמות את המעמד או הקבוצה החברתית שאליה הם שייכים – לא משום שהם כפופים לכללים חיצוניים, אלא משום שהם הפנימו את אותם כללים עד שהפכו ל"טבע שני". כך הביטוס יוצר הלימה בין המבנה החברתי הרחב לבין פעולתו של הפרט בתוך אותו מבנה, לעיתים מבלי שיהיה מודע לכך.
ראו גם: הון תרבותי על פי בורדייה
קראו עוד:
קשרי הון-סגנון: הביטוס והון תרבותי
