הארגומנט של השאלה הפתוחה
הטענה של מור האינטיוצוניסט, היא שהמושג טוב הוא מושג פשוט במובן שכל מה שנגיד יהיה אפשר לשאול למה. סוקרטס היה טוב כי עשה מעשה גבורה והיה אמיץ? מדוע אומץ לב מזוהה כטוב? מה שטוב באומץ לב זה משהו שגורם להגדלת הרווחה של בני אדם אחרים. ומה טוב בזה? אפשר להמשיך עם זה עד אין קץ, ולכן השאלה של טוב נשארת שאלה פתוחה וגוררת אותנו לרגרסיה אינסופית של עוד ועוד שאלות אירציונאליות. זה טוב בגלל שזה טוב.
סוקרטס אמר שחיים על פי השכל ואילו הסופיסטים אמרו שהטוב הוא ההנאה. ואז נשאלת השאלה מה טוב בהנאה?כך ממשיכים עד שמגיעים לשכבת יסוד שאי אפשר לענות עליה. בשלב מסוים מבינים שההסברים נגמרים באיזשהו מקום, לשאלות מסוימות בתשובה היא "ככה" שלרוב לא נחשבת כתשובה מחנכת רציונאלית.
Supervenience נסמכות
נשאלת השאלה מה היחס בין הטוב לבין תכונות אחרות של אותו המושא. אפשרות אחת היא שבגלל שטוב הוא מונח פשוט, ולא ניתן להגדירו על פי תכונות אחרות, אז אין קשר, כי אם היה כזה אז התכונה טוב לא הייתה תכונה פשוטה. טוב לא ניתן לרדוקציה, להעמדה או ניתוח על סמך התכונות האחרות. אצל מור יש אי תלות גמורה בין התכונה הנון נטורליות לבין כל התכונות הנטורליות האחרות. לפי זה הוא יאלץ להודות שלשני בני אדם יש תכונות הפוכות לגמרי זו לזו, אבל שניהם יהיו טובים באותה מידה. מבחינה לוגית טוב הוא בלתי תלוי בתכונות האחרות, ולכן ברמה הטבעית יש להם תכונות הפוכות ושניהם טובים. אפשרות זאת היא אבסורד לא רק מבחינה פסיכולוגית אלא גם מבחינה לוגית. מור חייה למצוא אפשרות נוספת כדי להצדיק את תורתו. הוא התחיל להסביר את רעיון הנסמכות- תכונה שנסמכת על תכונה אחרת היא תכונה שלא ניתן לעשות לה רדוקציה לתכונה האחרת , אך היא לא לגמרי בלתי תלויה בה.
