המשק הישראלי – סיכום: העליות לארץ ישראל

עלייה – תהליך ההגירה היהודית בא"י

• שינויים דמוגרפיים: תהליך ההגירה היהודית בא"י השפיע מהותית על הכלכלה בארץ. ב-1890 (אחרי תחילת העלייה ה-1) יש בא"י פחות מ-10% יהודים מסך האוכ'. מאז מתחילה עלייה מתונה עם נפילה קטנה במלה"ע ה-1. בתקופת המנדט חל גידול משמעותי באוכ' היהודית, עם קפיצה גדולה בשנות ה-30 עם העלייה ה-5 שמרביתה של יהודי גרמניה.  ב-47' האוכ' היהודית מהווה כ-1/3 מסך האוכ'. לאחר קום המדינה, עד 50', האוכ' היהודית מכפילה את עצמה בשל גלי עלייה אדירים (העלייה הגדולה). הסטטיסטיקה עד 47' היא על כל א"י המערבית, ומאז היא חלה רק על תחומי הקו הירוק, וכך מ-47' גם רואים ירידה חדה בגודל האוכ' הערבית. בין 60' ל-70' חל גידול משמעותי באוכ' הערבית, בעיקר בשל סיפוח ירושלים. בשנות ה-90 חל גידול משמעותי נוסף באוכ' היהודית בעקבות העלייה מחבר העמים.
• השינויים הדמוגרפיים הללו מהווים שינויים גם מבחינת סך האוכ' וגם מבחינת המאזן היהודי-ערבי הדמוגרפי. בסוף המאה ה-19 ישראל הייתה ארץ קטנה, וכיום היא מדינה צפופה ביותר (בעיקר אם מתייחסים פחות לנגב).
• העליות השונות:

1. העלייה ה-1: 1882-1903, מנתה כ-20-30,000 איש. עלייה זו הונעה משמעותית מהפרעות ברוסיה ב-1882, וגרמה ליהודים רבים להבין שאין להם עתיד באיזור. רבים מהמהגרים היהודים היגרו לארה"ב, ומיעוט קטן הגיע לא"י. עולי העלייה ה-1 הקימו את המושבות, ולמעשה ביססו דגם התנהגות שקבע את התוואי עד היום, שהתאפיין בהקמת יישובים חדשים ונפרדים, ולא הצטרפות ליישובים קיימים (כפי שנהוג בהגירה). כלומר, מההתחלה נוצר כאן דגם של הפרדה אתנית-לאומית, אשר התבטאה גם בהפרדה כלכלית. ברגע שהיישובים נפרדים גם תשתיות רבות הופכות לנפרדות, מסחר ועוד. כך המערכת היהודית שעלתה הייתה מבודדת במידה רבה מהמערכת הערבית, אם כי היו ממשקים (העסקת פועלים ערביים למשל). כך, השינויים הדמוגרפיים הביאו לשינויים גיאוגרפיים. עם זאת, עולים רבות בעליות הבאות הגיעו גם לערים שהיו מעורבות באוכ' שלהן.
2. העלייה ה-2: 1904-1914, מנתה כ-34,000 איש. המניע לעלייה זו הוא כשלון המהפכה הקומוניסטית הראשונה (ניסיון התנקשות כושל בצאר). אנשי העלייה היו אנשים צעירים יותר, יחסית בעלי ניסיון פוליטי בלתי מבוטל. הם הקימו קיבוצים שונים, שכן בניגוד לעולי העלייה ה-1 שהיו משפחות בעלי ממון מסוים, כאן היה מדובר בצעירים דלי משאבים, וכך גופים ציוניים שונים החלו לגייס עבורם כספים עבור ההתיישבות שלהם. כך נוצר שיתוף – העולים החדשים סיפקו את ההון האנושי, והתנועה הציונית סיפקה את הקרקע. הקיבוצים היוו המשך מסוים של המושבות, ובנוסף החל גם דפוס של הפרדה בערים – אחוזת בית שהוקמה מחוץ ליפו, והתפתחה לכדי ת"א. לעלייה השנייה היו השפעות רבות, וביניהן תחילת הקמתה של מערכת פוליטית – הקמת מפלגות, ההסתדרות ועוד. למערכת הפוליטית הייתה כמובן חשיבות עצומה מבחינת המערכת הכלכלית. כך, העליות קשורות גם לסכסוך וגם לבניית אומה – שכן למוסדות הפוליטיים היו תפקידים כלכליים.
3. העלייה ה-3: 1919-1923, כ-35,000 איש. ממשיכה במובן מסוים את העלייה ה-2 בכך שגם כאן רוב העולים הם צעירים, אך יותר ממרכז ומערב אירופה. העולים ממשיכים את הקו של העלייה ה-2, מקימים קיבוצים, מושבים, ההסתדרות ועוד.
4. העלייה ה–4: 1924-1931, כ-82,000 איש. העלייה הזו שונה יותר. מרביתה מפולין, מהגרים מערים, שגם בישראל התיישבו בערים והקימו ערים חדשות. כך, נמשכת המגמה של התיישבות נפרדת אך הפעם בעיקר התיישבות עירונית. כך ההפרדה מתפשטת. חשוב להבין שזרם ההגירה אינו בטפטופים אלא בגלים אינטנסיביים שהטריגר להם הוא אירועים מסוימים, ואח"כ הגל נרגע. כלומר, העלייה מרוכזת בזעזועים ספציפיים.
5. העלייה ה–5: 1933-1939, כ-249,000 איש. כאן עיקר העולים הוא מגרמניה, ומיעוט מפולין. לעלייה זו הייתה השפעה משמעותית על הכלכלה והתפתחות המגזר העסקי בארץ, בין היתר משום שהגרמנים התירו למהגרים להגר עם כל ההון הפיננסי והפיזי שלהם (אפילו מכונות וציוד). רוב העולים היו אנשים משכילים, וכך הניעו משמעותית גם את מערכת החינוך.
6. העלייה ה-6: 1939-1946, כ-118,000 איש. הירידה המשמעותית בעולים בהשוואה לעלייה ה-5 נובעת בראש ובראשונה ממלה"ע ה-2. שנית, הים התיכון הפך לזירת קרב שהייתה כמעט בלתי-עבירה בפני אוניות שלא היו אוניות מלחמה. שלישית, חל שינוי במדיניות הבריטית. בתחילת המנדט המדיניות הבריטית הייתה פרו-יהודית (הצהרת בלפור), אך בעקבות המרד הערבי הגדול בשנות ה-30 הבריטים החליטו לאזן יותר את המדיניות ולהטיל יותר הגבלות על ההגירה היהודית (הספרים הלבנים).

• עליות אחרי קום המדינה: העליות נמשכו באותו דגם לאחר קום המדינה – בגלים. לדגם הזה יש השפעות כלכליות ספציפיות.

1. 1948-1950: כ-600,000 איש. עלייה של "שארית הפליטה", ניצולי המלחמה והשואה שכעת יכולים לעלות באופן חופשי למדינה (אין הגבלות כי אין בריטיים). מדובר באוכ' צעירה יחסית (אלו היו רוב הניצולים של המלחמה), שהייתה חסרת רכוש לאחר המלחמה. כמו כן, מדובר באנשים פחות משכילים שכן הם לא זכו לחינוך משמעותי בשל המלחמה. כמחצית מהאוכ' הגיעה מארצות ערב, בעיקר עיראק ותימן. העולים העיראקים היו יותר משכילים, אך גם הם וגם התימנים הגיעו לארץ ללא כל רכוש. העלייה מארצות ערב היא תוצאה ישירה של מלחמת העצמאות, והם נאלצו לעזוב בתנאים גרועים בהרבה ממה שהיה מתאפשר להם לפני מלחמת העצמאות.
2. 1954-1960: למעלה מ-300,000 איש, מצפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה ותוניס).
3. 1969-1973: גל עלייה בעקבות מלחמת ששת-הימים, מבריה"מ ומארצות המערב.
4. 1990–1991: שיאו של גל עלייה מחבר העמים, שנמשך עד סוף שנות ה-90. בשנתיים הללו היגרו כ-400,000 איש סה"כ, ובשנים הבאות עלו כ-60-70,000 איש כל שנה.

• השפעות העלייה: העליות השפיעו גם מבחינה דמוגרפית, גם מבחינה גיאוגרפית, וגם מבחינת הסכסוך. העלייה גרמה לתחושה בקרב הערבים של דחיקת רגליים, הם לוחצים בתגובה, אנחנו לוחצים בתגובה וכו'. כמו כן, העליות משפיעים מבחינה פוליטית, היישות הפוליטית וציבור הבוחרים משתנים. חמישית, השפעות כלכליות משמעותיות. כך, תהליך העלייה יוצר שורה של שינויים, ולא ניתן להבין את השינויים הכלכליים (ושינויים רבים אחרים) ללא תהליך העלייה.
• למדינות שונות באותו איזור לרוב יש מאפייני התפתחות כלכלית דומים, אך בישראל קמו יישוב ומדינה שבלי היתרונות הגיאוגרפיים של מדינות האיזור (נפט), החלו להתפתח באופן שונה לגמרי מיתר מדינות האיזור, ומגיעה לרמת התפתחות גבוהה משמעותית ביחס לאיזור.

המשק הישראלי-  סיכום