תנועת המרי העברי הייתה ארגון גג מחתרתי שפעל בארץ ישראל בשנים 1945–1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. היא קמה מתוך הבנה אסטרטגית עמוקה של הנהגת היישוב העברי, ובראשה דוד בן-גוריון, לפיה המאבק בבריטים מחייב איחוד כוחות זמני בין כל שלוש המחתרות: ההגנה, האצ"ל והלח"י. מטרת התנועה הייתה כפולה: מצד אחד, להפעיל לחץ מדיני וצבאי על ממשלת בריטניה כדי לשנות את מדיניות "הספר הלבן", ובעיקר לאפשר עלייה חופשית של יהודים לארץ ישראל; ומצד שני, להוכיח לעולם, ובעיקר לארצות הברית, שהיהודים ראויים ורוצים במדינה משלהם.
הרקע להקמת התנועה
עם תום מלחמת העולם השנייה נחשפו ממדי השואה, והעולם היהודי עמד בפני שוקת שבורה. מאות אלפי שורדי שואה חיפשו מקלט, אך בריטניה, ששלטה בארץ ישראל מכוח המנדט, הגבילה באופן חמור את העלייה היהודית. מדיניות זו עוררה תסכול עמוק ביישוב, אשר ראה בבריטים מכשול להגשמת החזון הציוני. בתוך כך, נרקמה הבנה נדירה בין הזרמים השונים במחתרות – שכל עוד נלחמים בבריטים, יש לשים בצד את המחלוקות האידיאולוגיות.
אופי הפעולה של תנועת המרי
התנועה פעלה על בסיס ועד צבאי משותף, אשר תיאם את פעולות החבלה, ההפגנות וההברחות. היא ביצעה פעולות רבות ומגוונות: פיצוץ מסילות ברזל, תקיפת תחנות משטרה בריטיות, הברחת מעפילים (במיוחד דרך הים), ופיצוץ ספינות משמר בריטיות. אחת הפעולות הבולטות הייתה "ליל הרכבות" בנובמבר 1945, בו פוצצו המחתרות כ-150 קילומטרים של מסילות ברזל ברחבי הארץ במבצע מתואם.
משבר ופירוק התנועה
למרות ההישגים הראשוניים, היחסים בין המחתרות לא היו נטולי מתחים. האצ"ל והלח"י דגלו בגישה תקיפה, גם במחיר של הרג חיילים בריטיים, בעוד ההגנה – תחת פיקוד בן-גוריון – ביקשה לפעול בזהירות, תוך התחשבות בתדמית היישוב היהודי בעולם. השיא התרחש ביוני 1946 עם פיצוץ 11 גשרים ברחבי הארץ (מבצע "ליל הגשרים"), ואחריו, בעקבות "השבת השחורה", במסגרתה נעצרו אלפים ממנהיגי היישוב, התערער האמון בתוך התנועה.
האירוע שסימן את סוף הדרך היה פיצוץ מלון המלך דוד ביולי 1946, פעולה של האצ"ל שבוצעה בניגוד לעמדת ההגנה וגרמה למותם של עשרות חיילים ואזרחים. בן-גוריון והנהגת הסוכנות ראו בפעולה זו חציית קו אדום, והחליטו על פירוק תנועת המרי העברי. מעתה ואילך, נקטה ההגנה במדיניות הבלגה, בעוד האצ"ל והלח"י המשיכו לפעול באופן עצמאי ואף הסלימו את מאבקם.
המשמעות ההיסטורית של תנועת המרי
למרות קיומה הקצר, תנועת המרי העברי סימלה נקודת שיא בשיתוף הפעולה בין הפלגים השונים ביישוב היהודי. היא גם סימנה את המעבר ממדיניות של ציפייה ודיפלומטיה, למדיניות של פעולה יזומה ושימוש בכוח לשם השגת מטרות לאומיות. במבט היסטורי, פעולות התנועה סייעו ביצירת לחץ ציבורי ובינלאומי על בריטניה, שתרם בסופו של דבר להחלטתה לעזוב את הארץ ולהעביר את הסוגיה היהודית לאו"ם – צעד שיסלול את הדרך להכרזת העצמאות ב-1948.
ראו גם: תגובת הבריטים לתנועת המרי העברי
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
