ארווין יאלום, מההוגים הבולטים של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית, מציב את שאלת החירות במרכז מחשבתו, אך חירות זו אינה מובנת כהיעדר מגבלות, אלא כאתגר הדורש קבלת אחריות מלאה על חיינו. מתוך גישה זו, הוא מזהה קונפליקט עמוק: בעוד שהחירות מעניקה לאדם כוח ועצמאות, היא גם מטילה עליו משא כבד—האחריות להכריע, לבחור, ולשאת בתוצאות בחירותיו.
האדם כיצור חופשי: החירות במחשבתו של יאלום
ברוח ההגות האקזיסטנציאליסטית של סרן קירקגור וז'אן-פול סארטר, יאלום רואה בחירות לא עובדה פשוטה, אלא חוויה קיומית טעונה. אין מדובר רק בחירות פוליטית או משפטית, אלא בתחושה כי האדם הוא המחבר של סיפור חייו, שאין סמכות חיצונית שתורה לו כיצד לחיות, וכי עליו לעצב את משמעות חייו מתוך עצמו.
עם זאת, חירות מוחלטת אינה מביאה בהכרח לשחרור, אלא לעיתים דווקא לחרדה. האדם, שמוצא עצמו מול האינסופיות של אפשרויות הבחירה, עלול לחוש אובדן כיוון או פחד משתק. כאן נכנסת לתמונה האחריות: אין משמעות לחירות ללא נכונות לשאת בתוצאות ההחלטות שאנו מקבלים.
האחריות כאתגר פסיכולוגי
באופן פרדוקסלי, רבים מאיתנו מבקשים להימלט מן החירות דווקא משום שאיננו רוצים לשאת באחריות. אנשים מוצאים מפלט באידיאולוגיות נוקשות, בסמכות חיצונית, באמונה בגורל או בנסיבות חיצוניות, המאפשרות להם להימנע מהעובדה הבלתי נמנעת שהם אחראים על חייהם.
אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו של יאלום הוא הדרך שבה הוא עוזר למטופליו להכיר באחריותם, לא כהאשמה או כשיפוט מוסרי, אלא כהזדמנות לחיות באופן מודע ואותנטי יותר. במקרים רבים, אנשים הנמצאים בטיפול מגיעים עם תחושת קורבנות—הם מאשימים את הוריהם, החברה, המזל הרע או נסיבות חייהם. יאלום אינו פוטר את הכאב הכרוך בכך, אך הוא דוחף אותם לראות כיצד גם בתוך נסיבות מגבילות, יש להם חירות להגיב, לבחור ולשנות את מסלול חייהם.
המפגש בין חירות ואחריות בטיפול
בכתיבתו הטיפולית, יאלום מדגים כיצד העבודה הפסיכולוגית כרוכה לא רק בהבנת העבר, אלא גם בהכרה באפשרויות העומדות בפני המטופל בהווה. לדוגמה, מטופלת הנמצאת במערכת יחסים הרסנית עשויה לראות את עצמה כמי שאינה מסוגלת לעזוב, בשל פחדיה או תלותה הרגשית. אך כאשר היא מתחילה לזהות שההישארות במערכת הזו היא בחירה – ולא הכרח – היא גם מבינה שהיא זו שאחראית לשנות את מצבה.
עם זאת, יאלום אינו מטיף לאחריות נוקשה באופן שמבטל את המורכבות של המציאות הנפשית. הכרה באחריות היא תהליך מדורג, ולעיתים היא דורשת הכרה ראשונית בפחד מהחירות, לפני שניתן לשאת בתוצאותיה.
השלכות על חיינו האישיים
אחד המסרים העמוקים של יאלום הוא שהחירות אינה מטרה בפני עצמה, אלא קריאה לאדם להיענות לה ולהגיב אליה באופן בונה. כאשר אדם מקבל אחריות על חייו, הוא לא רק משחרר עצמו מתלות בכוחות חיצוניים, אלא גם מתקרב לעצמיותו האותנטית.
חירות ואחריות הן אפוא שני צדדים של אותו מטבע: החירות נותנת לנו כוח לבחור, אך האחריות מזכירה לנו כי איננו יכולים לברוח מהשלכות בחירותינו. רק מי שמקבל את שני ההיבטים הללו יחדיו יכול באמת לחיות חיים מלאים ומודעים.
ראו גם: הזכות לחירות בין חיוב ושלילה
