הזכות לחירות נחשבת לאחת מזכויות היסוד של האדם, אך המושג עצמו שנוי במחלוקת. האם הזכות לחירות פירושה חופש מוחלט מהתערבות המדינה, או שמא היא תלויה ביצירת תנאים שמאפשרים לאדם לממש את עצמו? האם חירות היא זכות פרטית בלבד, או שהיא מושג קולקטיבי?
חירות שלילית: החירות מהתערבות חיצונית
ההגדרה הבסיסית ביותר לחירות היא היעדר כפייה. חירות שלילית, לפי ישעיה ברלין, משמעותה שהפרט חופשי כל עוד אף אחד – כולל המדינה – אינו כופה עליו לפעול בניגוד לרצונו. חירות זו מכירה בזכותו של האדם לבחור כיצד לחיות את חייו, כל עוד אינו פוגע באחרים.
גישה זו היא הבסיס לליברליזם הקלאסי של ג'ון לוק, שטען כי בני האדם נולדים חופשיים, וכי תפקידה של המדינה הוא אך ורק להגן על זכויותיהם הבסיסיות – לחיים, חירות וקניין – מבלי להתערב בהחלטותיהם האישיות. אדם סמית' החיל עיקרון זה גם על התחום הכלכלי, כשהוא טען שכל התערבות של המדינה בשוק מגבילה את חירותם של הפרטים לנהל את עסקיהם כרצונם.
חירות חיובית: היכולת לממש את עצמך
לעומת החירות השלילית, החירות החיובית רואה את החירות לא כהיעדר מגבלות, אלא כיכולת אמיתית לממש את הפוטנציאל האישי. ישעיה ברלין תיאר חירות זו כ"היכולת להיות אדון לעצמך" – לא רק להימנע מכפייה, אלא גם לקבל שליטה ממשית על חייך.
גישה זו אומצה על ידי הוגים כמו ז'אן-ז'אק רוסו, שראה בחירות את היכולת להשתתף בפוליטיקה ולעצב את החברה. לפי רוסו, אנשים אינם באמת חופשיים אם הם חיים תחת חוקים שהם לא היו שותפים לקביעתם. לכן, חירות מחייבת השתתפות דמוקרטית, ולעיתים אף כפיית יחידים "להיות חופשיים" על ידי יצירת מערכת שתאפשר לכל אדם להגשים את הפוטנציאל שלו.
המתח בין שתי הגישות – דמוקרטיה מול ליברליזם
הוויכוח בין חירות שלילית לחירות חיובית משתקף גם במתח שבין דמוקרטיה לליברליזם. במדינות דמוקרטיות, לעיתים המדינה מתערבת כדי להבטיח שוויון הזדמנויות – כמו חינוך חינם, דאגה לרווחה או רגולציה כלכלית. עבור תומכי החירות השלילית, מדובר בפגיעה בחירות האישית. אך מנגד, תומכי החירות החיובית יטענו כי ללא כלים חברתיים אלו, רק מי שיש לו כוח כלכלי באמת חופשי לממש את עצמו.
לסיכום, בעוד שחירות שלילית מדגישה את היעדר ההתערבות, חירות חיובית מתמקדת באפשרות למימוש עצמי. שתי הגישות מעצבות את הדיון הפוליטי עד היום, במיוחד בסוגיות כמו רגולציה כלכלית, מדיניות רווחה, חופש ביטוי ודמוקרטיה. האתגר של מדינות דמוקרטיות הוא לאזן בין השתיים – לאפשר חופש אישי מרבי, תוך יצירת תנאים שמבטיחים שכל פרט יוכל לממש את חייו באופן משמעותי.
