המהפכה הצרפתית בשנת 1789 לא הייתה רק מהפכה חברתית ופוליטית; היא סימנה את תחילתה של תקופה חדשה שבה רעיונות של חירות, שוויון ואחווה עוררו שינוי רדיקלי במבנה המדינות והחברות באירופה. המהפכה העניקה לצרפתים תחושת גאווה לאומית והעלתה את רעיון הריבונות של העם למרכז הבמה, רעיון שעתיד היה לעורר השראה באומות רבות ברחבי היבשת. כאשר נפוליאון בונפרטה עלה לשלטון וניסה להפיץ את ערכי המהפכה הצרפתית תוך כדי כיבוש שטחים, נוצר מצב ייחודי: מצד אחד, המדינות שנכבשו נחשפו לאידיאלים החדשים, ומצד שני, הן הגיבו ברצון הולך וגובר לשמור על עצמאותן הלאומית ולהתנגד לשליטת המעצמה הצרפתית. כך הפכו המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון לזרזים משמעותיים בעליית הלאומיות ברחבי אירופה.
רעיונות המהפכה והפצתם ברחבי אירופה
המהפכה הצרפתית נשאה עמה רעיונות רדיקליים עבור התקופה: המונרכיה האבסולוטית הוחלפה ברעיון של שלטון העם, והקבוצות החברתיות המסורתיות – אצולה, כמורה ואריסטוקרטיה – איבדו את מעמדן המיוחד. הרעיונות הללו של ריבונות העם, זכויות האדם ושוויון בפני החוק, עוררו עניין במדינות רבות, שבהן האזרחים החלו לשאול שאלות על זכויותיהם ועל המבנה החברתי והפוליטי שבמסגרתו הם חיים. נפוליאון, שעל אף הפיכתו לשליט יחיד, נותר מגן על עקרונות המהפכה, הפיץ רעיונות אלו ברחבי היבשת תוך כדי מסעות הכיבוש שלו.
מכל מקום שאליו הגיע הצבא הצרפתי, נפוצו הרעיונות המהפכניים, וחלקם אף אומצו באופן רשמי. נפוליאון הביא איתו את "קוד נפוליאון" – חוקה שקידמה עקרונות כמו שוויון בפני החוק וזכויות אזרחיות – ובכך שינה לעתים את המבנה המשפטי במדינות הכבושות. במדינות כמו איטליה וגרמניה החלה להתעורר תחושת שייכות לאומית ותחושת צורך לשחרור מעול זרים.
תגובת הלאומים: תחילת ההתנגדות לצרפת
אולם, המסע לכיבוש אירופה לא התקבל באהדה בכל מקום. במדינות רבות, הכיבוש הצרפתי עורר תגובות שליליות והביא להתעוררות רגשות לאומיים חזקים דווקא מתוך הרצון להתנגד לו. דוגמה בולטת לכך היא גרמניה, שבה החלו הוגים ומשוררים לעודד את העם הגרמני להתחבר לזהותו הלאומית ולהתנגד לשליטה הצרפתית. ההוגה הגרמני יוהאן גוטפריד הרדר, לדוגמה, טען כי לכל עם יש "רוח לאומית" ייחודית, וכי על כל עם לשמור על תרבותו הייחודית.
באיטליה, שלא הייתה מאוחדת באותה תקופה, מלחמות נפוליאון עוררו תחושות של אחווה ואחדות, שנולדו מתוך הרצון לסלק את הכובש הזר. כך הפכו רעיונות החירות והשוויון, שראשיתם במהפכה הצרפתית, לקטליזטורים שהובילו לתחושות לאומיות בקרב עמים רבים, תחושות שבסופו של דבר יתבטאו במאבקי עצמאות לאומיים.
לסיכום, המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון לא רק שינו את פניה של צרפת, אלא הביאו לשינויים רדיקליים במבנה הפוליטי והחברתי של מדינות רבות באירופה. רעיונות המהפכה עוררו השראה ורצון לחופש, והכיבושים של נפוליאון תרמו להתעוררות תחושות של זהות לאומית ונחישות לשמור על עצמאות. בכך, הם היוו את הבסיס לתחילת התעוררות התנועות הלאומיות במאה ה-19, שהובילו להקמת מדינות לאום חדשות ולשינויים מרחיקי לכת באירופה.
