סטנלי פיש, תיאורטיקן ספרותי וחוקר משפטי, טוען כי ויכוחים, תופעה שכיחה בזמננו, אינם בעיה, או רק אמצעי לשכנוע, אלא חלק מהותי מהקיום האנושי. לפי פיש, אנו חיים בעולם שבו ויכוח הוא בכל מקום ובלתי נמנע; זהו המדיום דרכו אנו מנווטים את חיינו.
נקודת מוצא: לא צריך להמנע מויכוחים
פיש מתחיל בטענה שהויכוח הוא "המדיום בו אנו שוחים", ומדגיש את נוכחותו בכל מקום באינטראקציות בין בני אדם. הוא מערער על התפיסה לפיה ויכוחים יכולים אי פעם להיפתר במלואם או להתבטל. במקום זאת, הוא מציע שההתנגשות של דעות מנוגדות היא מצב טבעי ותמידי. רעיון זה מהדהד עם ההבנה שבני אדם כבולים בנקודות המבט המוגבלת שלהם ואינם מסוגלים להשיג אמת אוניברסלית או הסכמה מלאה. לפיכך, כל אמירה שנאמרת היא מטבעה טיעון שפתוח לאתגר ולוויכוח מזוויות שונות.
ידע ואמת בויכוחים
אחת הקביעות המשמעותיות של פיש היא שידע ואמת אינם קיימים ללא תלות בדיון וויכוח. אין אמת חיצונית וקבועה שאחת מהצדדים מתאים אליה יותר מהשני. תחת זאת, האמת והידע הם תוצרים של ויכוחים, שניתנים למשא ומתן מחדש ללא הרף ומוגדרים מחדש באמצעות תהליך הוויכוח. גישה זו, הדומה לזו של מישל פוקו, מתאגרת השקפות מסורתיות הרואות באמת מציאות אובייקטיבית שמחכה להתגלות. במקום זאת, לדעתו של פיש, האמת נבנית באמצעות תהליך רציף של טיעון, שבו לעולם לא מושג פתרון סופי באמת.
חוסר התוחלת בחיפוש אחר סוף הדיון
פיש מתייחס גם לרצון שיש לרבים למצוא בסיס משותף או אלגוריתם ניטרלי שיכול לסיים ויכוחים אחת ולתמיד ולקבוע מי באמת צודק. לדבריו זהו מאמץ עקר, חלום שנמשך לאורך ההיסטוריה אך נותר בלתי ניתן להשגה. הרעיון של חידוד השפה או יצירת מערכת תקשורת מושלמת שמסננת הטיות ודעות קדומות הוא בעיני פיש תקווה מוטעית. במקום זאת, הוא מבקש לקבל את העובדה שאנו יצורים מוגבלים, כבולים לדעותינו החלקיות ולנצח עסוקים בוויכוחים. להיות אנושי זה להתווכח, ואני מתווכח משמע אני קיים.
כוחו המכונן של הטיעון
ויכוחים, לפי פיש, לוקחים חלק בעיצוב המציאות שאודותיה הם מוסבים. הוא מסתמך על המושג "רטוריקה מכוננת", שמרמזת שדיון ורטוריקה הם לא רק כלי שכנוע אלא מהוות יסוד ביצירת העולם כפי שאנו מכירים אותו. במילים אחרות, העולם בו אנו חיים הוא תוצר של הטיעונים שאנו עוסקים בהם. רעיון זה מעביר באופן קיצוני את הבנת הרטוריקה מאמנות דקורטיבית גרידא לכוח יסוד הבונה את עצם הקטגוריות שבאמצעותן אנו מבינים את העולם ואת עצמנו. בהכרה בכך שאנו חיים בעולם של ויכוח, שבו אמת וידע נמצאים כל הזמן בתנועה ומשא-ומתן, פיש מזמין אותנו לעסוק יותר בוויכוחים שמעצבים את חיינו, מתוך קבלת העובדה שתהליך הוויכוח אינו נגמר ותמיד מתפתח.
