סיכום מאמר: מיתוס ומציאות השוויון בין המינים: מעמד האישה בישראל / יעל ישי

מיתוס ומציאות השוויון בין המינים: מעמד האישה בישראל / יעל ישי

במאמרה "מיתוס ומציאות  – השוויון בין המינים: מעמד האישה בישראל" בוחנת יעל ישי את מצבן של הנשים בישראל אל מול תפיסות רווחות לגביהן:

מיתוס השוויון: מיתוס השוויון נשען לפי יעל ישי על הישגיהן הכלכליים, חברתיים והפוליטיים של הנשים בתקופת היישוב, על הנורמות החוקתיות של מדינת ישראל, ועל חקיקה סוציאלית נרחבת  המיוחדת לרווחת הנשים. ראשיתו של מיתוס השוויון נעוצה בתקופת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הנשים של אותה תקופה נהגו כשוות לגברים. מיתוס השוויון ניזון גם מהישגיהן הפוליטיים של הנשים. הישג זה נזקף בין היתר לזכותם של ארגוני הנשים, שפעלו לקידום מעמדן הכלכלי והמדיני.

עם כינון הריבונות, גברו הציפיות לשוויון בין המינים. מגילת העצמאות כללה הבטחה מפורשת לשוויון על בסיס מין. למרות העדר התוקף החוקי של המגילה, היה המסר ברור. המחויבות לצדק חברתי באה לידי ביטוי בשורה של חוקים ותקנות. כבר בשנת 1951, אישרה הכנסת את חוק שיווי זכויות האישה, שהעניק לנשים מעמד שווה לזה של הגברים. בין השנים 1954-1964 הניח בית המחוקקים מסד חוקתי לשוויון הנשים. שורה של חוקים הגנה על נשים עובדות מפני שרירות לב של מעסיקים, והבטיחה להן זכויות כלכליות. בשנות השמונים חוקקה הכנסת סדרה שנייה של חוקים, שמטרתם קידום שוויון בין המינים. בראשית שנות התשעים, נשות ישראל נהנות ממידה רבה של שוויון פורמאלי.

הפער המיני: אי שוויון בין נשים לבין גברים: בחינת מעמדן של הנשים בישראל מעלה הבדלים בולטים בתחום הכלכלה, החברה והפוליטיקה. לכאורה הנשים נהנות מהזדמנויות שוות לפתח את הפוטנציאל האישי שלהן ולהשתלב בשוק העבודה והפעילות הציבורית על פי נטיותיהן וכישוריהן. הנחה זו אינה עומדת במבחן המציאות. בחינתן מעמדן של הנשים כקבוצה חברתית מצביעה על מידה רבה של אי שוויון על בסיס מין.

  1. הריבוד הכלכלי: למעשה אי השוויון בין הנשים לגברים אינו בא לידי ביטוי בהיקף הפעילות הכלכלית בלבד, אלא אף באיכותה. למעשה, יש מידה רבה של אי שוויון בסטאטוס של התעסוקה ובהכנסה. הרוב המכריע של הנשים בישראל עובדות במקצועות המוגדרים כנשיים, ורק מיעוט במקצועות המוגדרים גבריים.
  2. הדימוי החברתי: פער חברתי, שלא כמו פער כלכלי, אינו ניתן למידה מדויקת. גם בהעדר הוכחה סטטיסטית, ברור כי לנשים יש מעמד שונה מזה של גברים. ההנחה הרווחת היא, כי שוני זה אינו נובע מבחירה חופשית, אלא מתוך מוסכמות חברתיות המועידות לאדם תפקידים על פי מינו ולא על פי נטיותיו וכישרונותיו. שאיפותיהן של הנשים למימוש מלא בחיים האישיים והמקצועיים עדיין נתקלות במחסום של ההבחנה החברתית בין המינים, החנה שבאה לידי ביטוי בספרות ובתקשורת.

הספרות הישראלית החדשה עתירת דימויים של נשים, רובן אינן דמויות אמיתיות, חיות ונושמות, אלא דמויות סטריאוטיפיות תלושות מן המציאות, המבטאות אידיאות לאומיות ומאווים קולקטיבים. הדימוי המיוחד של האישה בא לידי ביטוי גם באמצעי התקשורת, המשתמשים באיברים נשיים כדי לקדם מכירת מוצרים חקלאיים ותעשייתיים.

דימויי האישה כיצור ביתי חוצה את הקווים האידיאולוגיים והאקולוגיים במדינת ישראל.

  1. הפירמידה הפוליטית: הפער הבולט ביותר בין נשים לבין גברים בא לידי ביטוי בחיים הפוליטיים. ישנם שלוש גרסאות נפוצות על השתתפות פוליטית של נשים:
    1. נשים משתתפות בפוליטיקה פחות מגברים, וזאת בשל עיסוק בניהול משק בית וגידול הילדים ודפוסי סוציאליזציה מוקדמת, הגורמים למעורבות נמוכה יותר של מנשים בחיים הציבוריים.
    2. הגישה הרדיקלית טוענת שנשים נוטות להיות פעילות יותר בארגונים התנדבותיים ובקבוצות מחאה מאשר בארגונים ממוסדים.
    3. אין כיום הבדלים בין התנהגות פוליטית של נשים ושל גברים. הגורמים הקובעים הם האידיאולוגיה, תחושת ההשפעה, ובעיקר רמת השכלה.
  2. ההסברים האוניברסאליים לפער המיני: הביולוגיה והחברה: לפער בין המינים יש שני סוגים של הסברים: הסבר ביולוגי והסבר חברתי-תרבותי. על פי ההסבר הביולוגי, יש הבדלים מורפולוגיים בין הנשים לבין הגברים במבנה הגוף והמוח. לנשים מערכת הורמונאלית שונה מזו של הגברים, תפקוד לב שונה ופעילות עצבית אחרת. מבנה השרירים של הנשים רופס יותר והעצמות קטנות יותר. מכאן, שנשים אינן יכולות להיות שוות לגברים, מכיוון שבורא עולם הועיד אותן להיות שונות. על פי הסבר החברתי, אי השוויון בין הנשים לבין הגברים אינו נובע מהבדלים ביולוגיים, אלא נעוץ בדפוסים חברתיים, שדחקו את האישה לשולי החברה והמדינה. ניתן להבחין בין שלוש זרמים מרכזיים:
    1. נשים אינן נהנות ממעמד שווה לגברים מאחר שדפוסי החינוך והחברות מכוונים אותן מילדות לתפקידים ביתיים שיוקרתם ותגמוליהם נמוכים.
    2. להכוונה התרבותית היוצרת שוני בין המינים יש גם השלכות תפקודיות. מחקרים על חלוקת עבודה בין המינים מעידים על נפוצות אי השוויון.
    3. בגלל חלוקת הכוחות הקיימת בחברה האנושית, מעמד האישה מושפע מנטייתם של הגברים לשמר את כוחם או להגבירו.
  3. ההסברים המיוחדים לישראל:
    1. הדת: מדינת ישראל יועדה להיות מדינה יהודית. יחסה של היהדות לנשים מורכב ביותר. אף כי האישה יהודייה וילדיה זוכים להגנה מפני שרירות בבתי הדין הרבניים, רבים הסימנים לאפליית הנשים. לאישה יש מעמד נחות יותר.

צבא: מבחינה אמפירית, התרומה של הנשים לביטחון ישראל פחותה מזו של הגברים. תקופת שירותן הצבאי קצרה יותר, הן אינן ממלאות תפקידים קרביים ואינן משרתות במילואים. שירות ביטחוני בכיר מקנה בישראל כרטיס כניסה לעולם הכוח והעסקים, וכן נשים אינן מצויות בחזית הקדמית של החברה הישראלית, שרוב רובם של מעייניה שקועים בביטחונה וביחסיה עם שכניה הערבים. תרומתה המוגבלת של האישה לעשייה הביטחונית השוטפת גרמה לחידוד תפקידיה העורפיים. ראה: מגדור בשירות הצבאי בצה"ל  \ דפנה יזרעאלי

מיתוס ומציאות השוויון בין המינים: מעמד האישה בישראל / יעל ישי

ראה גם:

נשים, פמיניזם ומעמד האישה בישראל

מעמד האישה בישראל

על עקרת הבית והחשבונאות הלאומית – ניצה ברקוביץ'

מיתוס ומציאות השוויון בין המינים: מעמד האישה בישראל \ יעל שי

אזרחות ואמהות: מעמדן של הנשים בישראל – ניצה ברקוביץ' 

אי שוויון חברתי בישראל \ אמיר בן-פורת

חברה ופוליטיקה בישראל

סיכומי מאמרים אקדמיים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: