כמו בהרבה דתות פוליתאיסטיות עתיקות, ליוונים הקדמונים היו מאות דמויות שהוכרו כאלים ואלות. אלוהויות אלה נקשרו בעיקר למושגים מופשטים כמו זיכרון וצדק וכוחות טבע ותכונות כמו נהרות, עונות השנה, מוות ולידה מחדש. היו גם אלים הקשורים לחקלאות ואומנות (כמו רועים ונפחות) והסדר החברתי (כלומר נישואין, החוק). האלים הללו הובנו בעיקר ככוחות בלתי נדלים ששלטו על הקיום האנושי, אך היה להם גם היבט אנושי.
האלים של המיתולוגיה היוונית היו מואנשים והיו מתחתנים, מביאים ילדים, נלחמים, מתערבבים עם בני תמותה, מעליבים זה את זה, נוקמים, עושים מלחמה ויוצרים אמנות גדולה. יש להם מערכות יחסים היררכיות ומשפחתיות והמיתולוגיה היוונית מראה שהאלים פוגעים ופוגעים בשני בני התמותה וזה בזה במידה שווה למדי, ולאו דווקא בהתאם לתפיסת הצדק או ההגינות המודרנית.
למתבונן המודרני, דתות קדומות יכולות להיראות מוזרות באמת. האלים נראים קטנוניים וחסרי היגיון – לא מיטיבים או טובים יותר מבני אדם, אלא מגלמים את כל קשת הכוחות והאביזרים האנושיים תוך התעלמות ממוסכמות אנושיות (עץ המשפחה של האלים היווניים מסובך להפליא – וחירוף עריות). אבל בעיני היוונים, האלים לא נועדו להתנהג טוב יותר מבני אדם או לשפוט התנהגות אנושית. הם פשוט היו הכוחות המוחלטים שהורו על היקום והניעו את כל התופעות. ההיבטים האנושיים שלהם פשוט הפכו אותם למובנים.
אולי יעניין אותך גם: מבוא למיתולוגיה יוונית, מאפייני האלים במיתולוגיה היוונית
הצעד הבא:
