נושא המאמר: הרקע לעלייתו של פרנקו ופועלו לאורך השנים ובמלחמת האזרחים בספרד
נקודות מרכזיות:
-פרנקו עלה לשלטון לאחר שהכריז על עצמו כשליטה של ספרד.
– הוא לא נטל חלק במלחמת האזרחים. הוא אף לא צודד באף צד. הוא הקים את ספרד מהחורבן שנותר לאחר מלחמת האזרחים.
סיפור המלחמה:
בחירות 1936 בספרד היו צמודות וטעונות רגשית והצדדים התבצרו בעמדותיהם המנוגדות והמרכז הפוליטי התרוקן מיושביו. המפלגות התאפיינו בחלוקה ברורה לאחד משני מחנות:
- גוש הימין- "החזית הלאומית": הגוש הימני, בראשות חיל רובלס, הורכב מברית של מלוכנים ואנשי עסקים ונהנה מתמיכת הכנסיה שהכריזה שהצבעה בעד החזית הלאומית היא הצבעה למען ישו. כספם של אנשי העסקים ובעלי האחוזות מימן את מכונת התעמולה היעילה של "החזית הלאומית".
- גוש השמאל- "החזית העממית": הונהג על-ידי אסניה, אסיר לשעבר שנכלא על חלקו בהתקוממות אוקטובר 1934, והורכב ממפלגות המרכז והשמאל (קומוניסטים, רפובליקנים, סוציאליסטים וכדומה). "החזית העממית" היה דוגמה לגושי שמאל בכל רחבי אירופה שהתאגדו במטרה לבלום את התפשטותו של הימין הנציונאל-סוציאליסטי מגרמניה. היוצאים מן הכלל היו הקומוניסטים אשר עשו שימוש בברית הזאת כדי להיות "סוס טרויאני" בלב אומה לא קומוניסטית במטרה הנסתרת של הבאת המהפכה מבפנים.
בבחירות זכתה "החזית העממית" ברוב הקולות ומנהיגי המפלגות שהרכיבו את "החזית הלאומית" נשאו נאומי תבוסה. על רקע ההשפלה שחש הימין, פנו כמה ממנהיגיו אל רובלס בבקשה להפיכה צבאית, אך הוא נרתע מכך ואף תקף בפומבי את אנשי העסקים ובעלי האחוזות שהיוו את עיקר "החזית הלאומית". ראש המטה הכללי, הגנרל פרנקו, תפס את המקום שיועד לרובלס כמוביל ההפיכה, אך לא הסכים לפעול לפני שתובטח לו תמיכתו של המשמר הלאומי.
קשיים כלכליים רבים (חלק נכבד מהם באשמת חבלה בכלכלה הספרדית ע"י גורמים מהימין) הביאו לחוסר אמון בממשלה הנבחרת. בד בבד החלו להישמע קולות שטענו כי הדמוקרטיה אינה מסוגלת להנהיג את ספרד וקציני צבא בוזו והושפלו מכיוון שלא הפילו את הממשלה בהפיכה צבאי. העיתונות, הימנית ברובה, עיוותה נתונים סטטיסטיים ואף המציאה חדשים {ספירלת השתיקה, מישהו?}שיתמכו בטענותיה על חוסר היכולת של הדמוקרטיה להשתלט על תוהו ובוהו שהיה או לא היה מעולם ברחובות ספרד.
הימין, שזנח את השימוש במערכת הפרלמנטארית ככלי להשגת מטרותיו, החל לארגן מליציות חמושות (בנשק ותחמושת שנרכשו מגרמניה) תחת קצינים שאומנו באיטליה בסיועו של מוסליני. פלנחה, המפלגה הלאומנית הקיצונית, החלה להביע עניין ברכישת נשק לקרבות רחוב, נשק שנרכש מאנשי קשר בלונדון.
בזמן שהימין חימש את עצמו, האטה הכלכלה הספרדית עד לעצירה, והפועלים החקלאיים החלו להשתלט על אדמות ולעבדן, מטעם עצמם. בעוד לא ננקטו נגדם צעדים, עשרים איכרים אחרים נורו בזמן שקוששו עצים באדמה חקלאית נטושה. הפרשה לא תרמה למצבו של הנשיא הרפובליקני אלקאלה זמורה שהוחלף באסניה, מנהיג "החזית העממית" מימי הבחירות. שמונה ימים לאחר מכן, בחגיגות יום השנה של הרפובליקה, הוטלה על אסניה פצצה בעודו ישוב בתא הנשיאותי.
מעגל הקסמים שנוצר בעקבות זאת החל בקצין ימני מהמשמר הלאומי שנורה למוות. מהומות וקרבות רחוב שהחלו בלווייתו של הקצין התפתחו למלחמה בין הנוער הסוציאליסטי לבין תומכי הפלנחה, וכאשר כעת פרנקו היה אחראי על העניינים הוא מצליח באמצעות השליטה על הצבא והפעלת רטוריקה של מלחמה על התושבים- לקחת לעצמו את השלטון!
– שלטונו נותר יציב במשך עשרות שנים, הודות לקיומה של מפלגה אחת, הטרוגנית, אשר שילבה את הכנסייה, התעשייה ואת הצבא.
-פעילותו דומה לזו של מוסוליני: אופורטוניסט פוליטי שניצל את כישוריו הניהוליים כדי לפעול במסגרת צבאית ובמסגרת פוליטית (הפלנחה- גוף ימני בולט ביותר, היא המפלגה הספרדית הקרובה ביותר לרעיון הפאשיסטי ומשלבת גישה פרו נוצרית – לאומיות קיצונית. עם הזמן היא הפכה לחזית טרוריסטית עצמאית. ) קיימת ולהשתלט על עמו.
– הבטחותיו: ערבות לזכות העבודה (לא תהיה אבטלה), ביטול מלחמת המעמדות, ביטול האיגודים המקצועיים. פעל בו בזמן בעד ונגד הכנסייה, המלוכנים, בעלי ההון והפועלים.
הפשיזם הספרדי: הרקע והגורמים למלחמת האזרחים והפשיזם בספרד
תוצאות והשכלות מלחמת האזרחים בספרד
