הפשיזם הספרדי הגיע לשלטון בעקבות מלחמת אזרחים שהתחוללה בשנים 1936-1939.
רקע כללי –
- עליית הפשיזם הספרדי באה אחרי עשרות שנים של אי שקט מדיני, כלכלי וחברתי.
- ספרד היא ארץ מרובעת גדולה המאגדת תת-לאומים.
- הצפון מתועש ומבוסס, הדרום חקלאי ועני.
- מתחילת המאה ה-20 הפרולטריון מצפה לשיפור מצבו. בעלי הון חרדים מפני כרסום במעמדם. בתווך נמצאה הכנסייה שהיא גורם משמעותי בחברה הספרדית.
- משלהי המאה ה-19 ספרד אינה מדינה קולוניאליסטית, לאחר ששחררה את מרבית הקולוניות מרצונה.
הרפובליקה השנייה (1931-1936) נקטה בכל תחום את המדיניות הגרועה ביותר.
מנואל אסאניה – התמנה לראש ממשלה ב-1936 וקבע כי "ספרד חדלה להיות ארץ קתולית", מרגע ההכרזה החלו העימותים וספרד חדלה להיות נחלתם של כל הספרדים.
הקונפליקט בין דת ומדינה – זהו הקונפליקט אשר שיסע את האומה הספרדית והיה לגורם מרכזי בנפילתה של הרפובליקה. הימין הרדיקלי – ראה את הרפובליקה כחטא, מבחינתם הרפובליקה מרדה במהות האמיתית של ספרד, שהיא קתולית שמרנית. השילוב בין דת ומדינה דמוקרטית המעניקה חירויות אזרח וחופש ביטוי נתפס מבחינתם כבלתי אפשרי וכמנוגד באופן מוחלט לתפיסותיהם הדתיות והשמרניות. החוקים האנטי דתיים היוו מבחינתם עילה למלחמת אזרחים.
תגובת הרפובליקה – מנהיגי הרפובליקה מצידם, המשיכו וניסו להחדיר לאומה הקתולית מבנה חילוני ודמוקרטי. הכנסייה מזדהה עם הימין הפוליטי, ומבקשת להשפיע על אופיו של החינוך בספרד, הקואליציה השמאלית מנגד, העבירה חוק לסגירת בתי הספר הדתיים, כחלק מניסיונה להפריד בין דת למדינה. מבנה זה עורר תחושה אנטי מודרניסטית אצל הקנאים הדתיים, מדיניותם של הרפובליקנים לא כיבדה את הרגישות הדתית ולא חיפשה אחר איזון צודק לצרכיה של האוכלוסייה הדתית. שלום לא היה אפשרי מבחינת המחצית הקתולית, בעיקר משום שהרפובליקה הייתה רפובליקה.
האשמה העיקרית המופנית כלפי הרפובליקה הייתה כי היא פעלה כנגד המבנה החברתי של האומה.
העם פסימי – השסע באומה הספרדית הלך והחמיר עד להתפרצויות ולבסוף גם מלחמת אזרחים. התפרצות כזו של עם, הקם להרוס את ארצו, מחייבת פסימיות עמוקה לגבי עתידה של הארץ, השכבות הרחבות בחברה נכנסו למלחמה מתוך תחושה שספרד לא צריכה להישמר. כישלון הפוליטיקה והצבא חיזקו את הפסימיזם רדיקלי, שהוא תנאי מוקדם לחורבנה של החברה.
מנהיגי הרפובליקה לא היו מוכנים לפשרות, הם נאבקו בעמדות פוליטיות מוצקות כאמונות דתיות. החוקה הספרדית קוממה כמחצית מהאוכלוסייה הספרדית ובצדק, לא היה ניתן לכפות חוקה כה ליברלית על אוכלוסייה כה שמרנית. הקנאים הדתיים רצו את השלטון לא כדי לשנות את החוקה אלא כדי למגרה. הרפובליקה השנייה לא הייתה קורסת לולא הפנאטיות הדתית שעטפו בה ויכוחים שבמהותם הם חילוניים.
עוד סיבות לפרוץ מלחמת האזרחים בספרד – הספרדי חי בצפיפות אנושית שהצמיחה מצד אחד חום אנושי וחברתי ומצד שני אלימות וסכסוכים, כשאלה הופיעו, המאבק בין הפשיזם לבין הדמוקרטיה הפך גם למלחמת שנאה בין בני אדם. הרפובליקה השנייה הסתיימה במלחמת אזרחים גם בגלל כישלונה לערב דפוסים מוסכמים ליישוב סכסוכים חברתיים, כישלון זה מובנה בהיסטוריה של 100 השנים שקדמו למלחמה. מלחמת האזרחים בספרד לא הייתה מלחמה של גנרליים פאשיסטיים נגד העם הדמוקרטי, זו הייתה מלחמה של חצי אומה בשנייה.
הרפובליקה השנייה הסתיימה כאמור עם מלחמת האזרחים, בין היתר בשל אי יכולתה ליישב סכסוכים חברתיים. בשל העובדה כי לא התרחשה בספרד מהפכה תעשייתית במאה ה-19, התפתח בספרד מעמד בינוני בעל פרופיל בירוקראטי במקום מעמד יזמי דינאמי וליברלי – המעמד הבינוני היה מורכב מאנשי כפר. בעוד המעמד הבינוני בשאר אירופה פיתח אמנות שלטון ותמיכה בשלטון, סבל המעמד הבינוני בספרד מחוסר תמיכה של הרפובליקה.
המעמדות השמרניים החלו לפתח קשיחות כלפי המעמד הבינוני ודרישותיהם, יש שרואים בכך את הסיבה להתפתחות תנועת פועלים אלימה, אך יש אחרים הטוענים כי הסיבה לכך היא במעמד המעבידים שלא נכנס בעוצמה אל העידן התקשורתי.
המעבידים היו כאמור נוקשים וקשוחים עם הפועלים וגם זה גרם להמשך פרצי האלימות מצד מעמד זה. הרפובליקה השנייה יצרה מצב עכור של יחסי עבודה בין מעבידים ופועלים, לכן בשלב המלחמה לחמו האיגודים המקצועיים כנגד הרפובליקה ועזרו להביס את הצבא בערים הגדולות בספרד. גם הצבא הספרדי עצמו היה מפוצל, חלקים נכבדים בצבא תמכו ברפובליקה והתגייסו לבלימת המתקוממים. עוד דוגמא לכך שמלחמת האזרחים בספרד הייתה מלחמה של חצי עם כנגד החצי השני ולא של חבורת גנרלים כנגד העם הדמוקרטי.
הפשיזם הספרדי: הרקע והגורמים למלחמת האזרחים והפשיזם בספרד
