א. ביולי 1936 מכריז הגנרל פרנסיסקו פרנקו, שחנה עם חייליו במרוקו, על מרד נגד השלטון. רבים מצטרפים אליו במסעו ל"כיבוש הרפובליקה", בעיקר מצידה המערבי של אנדלוסיה. באוקטובר 1936 הוא מכריז על עצמו כעל ראש מדינה ("קאודיליו") וראש הצבא. עד סוף אותה שנה מחזיקים הלאומנים המורדים בכמחצית ספרד.
ב-1937 כיבוש והרס של גרניקה, בסיוע הפצצות גרמניות. הכוחות הלאומנים משתלטים בשנה זו על הצפון. באותה תקופה האנרכיסטים הם המובילים של כוחות הרפובליקה ופועלים למען קולקטיביזציה חקלאית של ספרד.
כמיליון ספרדים חיים באותה עת בקולקטיבים חקלאיים.
ב-1938 נכבשת קטלוניה ובמארס 1939 נופלת מדריד לידי כוחות פרנקו, לאחר מצור שנמשך שנתיים. באפריל 1939 מוכרז הניצחון הרשמי של הכוחות הפרנקיסטיים.
ב. היסטוריונים מונים מספר סיבות מרכזיות לניצחון הפרנקיסטים:
1. צבא מקצועי נאמן לחלוטין למרות הגנרל פרנקו, בעוד שכוחות הרפובליקה הקימו מליציה עממית לא מאורגנת ולא מקצועית.
2. כוחות הרפובליקה נותרו מפוצלים ומפולגים ביניהם בעוד פרנקו הצליח לאחד את הכוחות הלאומניים תחת הנהגתו הכריזמטית וסיסמאות הקרב המתלהמות, נוסח "יחי המוות".
3. הכוחות הפרנקיסטיים זכו בסיוע צבאי מסיבי מצד איטליה וגרמניה, בתקווה להפוך את ספרד לפאשיסטית, סיוע שכלל הטסת כוחות, נשק וארטילריה, וכן השתתפות של חיילים איטלקיים לצד הפרנקיסטיים. התמיכה בפרנקו חרגה מגבולות איטליה וגרמניה וכללה אנשי הון ושמרנים רבים, שהסתייגו מן הרפובליקה כיוון שזיהו אותה עם הקומוניזם. לעומת זאת בריטניה וצרפת נקטו מדיניות של אי-התערבות בשל אופוזיציה ימנית מבית ובפברואר 1939 הכירו רשמית בשלטון פרנקו. בריה"מ אמנם העבירה סיוע בדמות טנקים ומטוסים לידי המפלגה הקומוניסטית הספרדית אולם סיוע זה לא היה נרחב מספיק.
הפשיזם הספרדי: הרקע והגורמים למלחמת האזרחים והפשיזם בספרד
