מערכת הנשימה – סיכום

תפקיד מערכת הנשימה הוא בביצוע חילוף גזים עם הסביבה החיצונית: קליטת חמצן וסילוק פחמן דו- חמצני.

החמצן מועבר מהריאות, ע"י הדם לכל התאים ומשמש שם לצורך תהליך הנשימה התאית. תהליך הנשימה התאית הוא תהליך בו התאים מפרקים גלוקוז ומנצלים את האנרגיה שהתקבלה מכך לצורך הפקת ATP.
ה- ATP משמש את התאים כמקור אנרגיה לכל התהליכים הצורכים אנרגיה. במהלך תהליך הנשימה התאית מנוצלת אנרגיה כימית וכן משתחררת אנרגיית חום.

לחץ חלקי של חמצן: תרומתו של החמצן ללחץ האטמוספירי הכללי. עם העלייה לגובה, ישנה ירידה בלחץ האטמוספרי הכללי ולכן יש ירידה גם בלחץ החלקי של החמצן.

מבנה מערכת הנשימה

אף ¬ קנה נשימה ¬ סימפונות ¬ ריאות ¬ נאדיות

פעולת הנשימה

• בפעולת הנשימה משתתפים בנוסף לריאות גם הצלעות והשרירים הבין- צלעיים, הסרעפת ובית החזה.
• שאיפה: השרירים הבין-צלעיים מתכווצים, שרירי הסרעפת מתכווצים ¬ הצלעות מתרוממות, הסרעפת יורדת לכיוון הבטן ¬ חלל בית החזה גדל ¬ הריאות מתרחבות (בגלל קרום הריאות המחובר מצד אחד לצלעות ומד שני לריאות) ¬ לחץ האוויר בריאות קטן ¬ אוויר מבחוץ זורם פנימה.
• נשיפה: שרירי בית החזה מתרפים, שרירי הסרעפת מתרפים ¬ הצלעות יורדות, הסרעפת עולה כלפי מעלה ¬ חלל בית החזה קטן ¬ הריאות נדחסות ¬ הלחץ בתוך הריאות גדל ¬ אוויר יוצא החוצה
• קצב הנשימה מווסת ע"י מרכז בקרת הנשימה במוח. המוח משנה את קצב האיוורור בהתאם למצב הגוף. הגורם העיקרי המשפיע על קצב הנשימה הוא רמת הפחמן הדו- חמצני בדם. עודף של פחמן דו- חמצני מהווה גירוי למרכז בקרת הנשימה להגביר את קצב האיוורור.  הרגישות לשינוי בריכוז הפחמן הדו- חמצני היא גבוהה מהרגישות לריכוז החמצן. כמו כן, דבר זה מונע את האפשרות של הפסקת נשימה מרצון כיוון שברגע שרמת הפחמן דו- חמצני תעלה מעל סף מסויים המוח יפעיל את שרירי החשה ואת מנגנון השאיפה.
• איוורור יתר (היפרוונטילציה) הוא מצב של ירידה ברמת הפחמן הדו- חמצני כתוצאה מנשימות מאד מהירות. האיוורור המהיר מסלק את הפחמן הדו- חמצני במהירות. כתוצאה מהירידה ברמת הפחמן הדו- חמצני מערכת הבקרה מפסיקה את הנשימה ¬ התעלפות ¬ קצב הנשימה המהיר נחלש ¬ עלייה ברמת פחמן דו- חמצני ¬ חידוש נשימה.

ראו גם: נזקי זיהום אוויר ועישון

חזרה אל העמוד הראשי: סיכומים לבגרות בביולוגיה / ביולוגיה של גוף האדם