"יש עולם של חול ועולם של קודש. עולמים של חול ועולמים של קודש. העולמים סותרים זה את זה . כמובן הסתירה היא סובייקטיבית. האדם, בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים." (הרב קוק, אורות הקודש)
'ואני בתוך הגולה'. האני הפנימי העצמי… חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת 'איכה', מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחוויה לאל זר. וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד (הרב קוק, אורות הקודש ח"ג, קמ"א)
"באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיוון שאין אני, אין הוא וקל וחומר שאין אתה" (הרב קוק, מוסר הקודש, קל"ו)
"כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכישרון ואת הבהירות הנשמתית, באים רק מחיסרון הארה של הנשמה העצמית. חסרון הזלת טל החיים היסודי, של הרצון וההרגשה, ההכרה והתשוקה, ממהותה הפנימית" (הרב קוק, מוסר הקודש, קל"ו)
"העולם נוצר מתוך תוהו ובוהו. הקליפה קדמה לפרי, החומריות והגסות הקדימה לבוא, הדינים הקשים והגבורות שלטו לפני התגלות החסדים, העיגולים קדמו ליושר" (הרב קוק, שמונה קבצים, ה', קמ"ז)
"כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" (מיוחס לרב קוק)
"כמה גדולה היא מלחמתי הפנימית … לבבי מלא עריגה רוחנית גבוהה ורחבה … ונשמתי הולכת היא ומתנשאת, מתעלה היא על כל השפלות, הקטנות והגבולים שחיי הטבע, הגויה, הסביבה וההסכמה מגבילים אותה, לוחצים אותה בצבתים, משימים אותה כולה בסד … ואני עוד לא באתי לזאת המדרגה לסכות מראשית עד אחרית, להבין נועם שמועה, להרגיש מתק כל דקדוק, להיות צופה באור שבמחשכי עולם. והנני מלא מכאובים, ומצפה אני לישועה ואורה" (הרב קוק, שמונה קבצים ח', ר"צ)
לציטוטים נוספים של הרב קוק:
לקריאה נוספת על הרב קוק
מתוך: אוסף ציטוטים מעוררי השראה
