לגדול עם הטלוויזיה: צפייה בטלוויזיה כאקט חברתי בהקשר המשפחתי
סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
בודק את השאלות:
א. כיצד הטלוויזיה משפיעה על הפעילות בתא המשפחתי? כיצד היא משפיעה ביחסי הורים וילדים?
ב. כיצד הצפייה המשותפת של הורים וילדים משפיעה על הבנת הילדים את הטלוויזיה?
הטלוויזיה נכנסה בשנות ה 50 – 60. עם כניסתה הטלוויזיה החזירה את השבטיות, מדורת השבט, היא מחליפה את הרדיו, כל המשפחה רואה ביחד טלוויזיה, עם הזמן המשפחה הקריבה דברים בעקבות הטלוויזיה, סדר היום שונה, אוכלים מול הטלוויזיה, יש חדר לטלוויזיה, זוהי יחידת בידור משפחתית.
בהמשך מופיעות כל מיני המצאות שההופעה שלהם קריטית להשפעות הטלוויזיה על המשפחה.
שלט – מאבקי כוח על השלט.
ריבוי הערוצים – בארה"ב שנות ה 70. נוצר עימות של מה לראות.
ריבוי הטלוויזיות בבתים – יותר ממכשיר אחד בכל בית, חוויה של בידול, צפייה אישית ומנוכרת.
(את כל המחקרים יש לנתח על פי הסדר הבא: מי החוקר? באיזו שנה או עשור התקיים המחקר? מה מהטרה של המחקר, שאלת המחקר? שיטת המחקר? מה הממצאים? מה המסקנות? )
ישנם שני מחקרים המתארים את חדירת הטלוויזיה לישראל :
- ויימן (1996) – בדק את החדירה של הטלוויזיה לחברה הישראלית, המחקר נעשה עם תחילת הפעלתו של הערוץ השני. ויימן אומר במחקרו שעם הכניסה של ערוץ 2 והכבלים עלו באופן דרמטי שעות השידור וכמות הצופים וזאת בעיקר בשנה הראשונה של הערוץ. לאחר כשנה רמת הצפייה מתייצבת. אנשים מתחילים לגבש לעצמם העדפות ומתייחסים בביקורתיות לתקשורת. הקבוצה שהגדילה הכי הרבה את כמות הצפייה שלה היא בני הנוער והילדים (גם הקשישים אבל קבוצה זאת פחות נחקרת). תופעה נוספת שמתחילה היא תופעת השילטוט – זאפינג שמתחלקת לפי העדפות מגדריות.
ראה סיכום מלא: להתחבר לכבלים: מחקר על משמעויותיו של המעבר לטלביזיה רב-ערוצית בישראל/ גבריאל ויימן
- נוסק ותדהר (1994) – מחקר שנעשה על השפעת חדירת הכבלים לישראל. המחקר נעשה באמצעות שאלון שהועבר ל- 114 משפחות ובנוסף כלל גם יומני צפייה וראיון עם אחד מבני המשפחה. המחקר התמקד בהרגלי הצפייה ובהרגלי הפנאי של המשפחות. המחקר הראה שבתווך הקצר לאחר כניסת הכבלים היה שינוי דרמטי בהרגלי הצפייה אצל המשפחות הנחקרות, שינוי שהתאזן לאחר שנה. בתחילת הדרך של הכבלים וערוץ 2 הפיקוח של ההורים היה משמעותי , עם הזמן הלך הפיקוח ודעך. בקרב המשפחות הצעירות הטלוויזיה שימשה סוג של בייביסיטר. עבור משפחות מבוגרות יותר שימשה יותר כמקור מידע .
