טעות נפוצה היא לחשוב ששאול היה המלך הראשון של בני ישראל בתנ"ך, כאשר למעשה הניסיון הראשון למלכות מגיע בשופטים פרק ט' וסיפורו של אבימלך בן גדעון. אבימלך נולד בתקופה של אובדן הנהגה ודרך אותה הוא ניצל כדי לנצל יריבויות קבוצתיות, לשכור בכסף "אנשים ריקים ופוחזים" ולעלות לשלטון תוך שהוא הורג את שבעים אחיו חוץ מהקטן שבהם, יותם. אבימלך המליך עצמו למלך שכם ושלט בה במשך שלוש שנים. שלטונו היה אלים, וכאשר ניסו אנשי שכם להסיר את עולו מעליהם התוצאה הייתה מרחץ דמים: אבימלך כבש מחדש העיר וכאשר כל אנשיה הסתגרו מפניו במגדל העיר הוא העלה אותו באש ושרף חיים אלף איש ואישה.
את כל זה חזה יותם, האח היחידי שלא הצליח אבימלך להרוג, עוד מההתחלה. לאחר שנמלט מחרבו של אח שלו עלה יותם להר גריזים מעל שכם וקרא אל העם אזהרה בצורת משל אודות עץ אטד:
הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה [מָלְכָה] עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ. וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מלוכי [מָלְכִי] עָלֵינוּ. וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
במשל האטד של יותם מחפשים להם העצמי מנהיג, אך כל מועמד או מועמדת ראויים רואים לעצמם תכלית אחרת לקיומם, ולבסוף נשארים העצים עם האטד, עץ קוצני שאינו נותן פרי אך עשוי לבעור בקלות ועל כן מקבלים אותו העצים כמלכם. הנמשל הוא אנשי שכם שמוכנים לקבל את אבימלך כמלכם ועתידים לשלם את מחיר האש שתצא ממנו, אבל גם אמירה כללית על סוג האנשים השואפים לכוח אבסולוטי. קול דומה גם ישמיע שמואל (א, פרק ח') ב-"משפט המלך" המזהיר את העם מפני מלך שינצל לרעתם את הכוח שהם מבקשים לתת לו.
ואיך נופל דיקטטור? אבימלך נהרג בעת דיכוי מרד בעיר תבץ על ידי אישה שהשליכה אבן ריחיים על ראשו. אבימלך הפצוע ביקש מנושא כליו להרוג אותו " פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ", אבל המקרא מדגיש מידי מי בא השחרור.
