סיכום ספר דברים

סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת,

ספר דברים הוא החומש החמישי בחמישה חומשי תורה ( = בתורה 5 ספרים : בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים, וכל אחד מהם נקרא חומש שמשמעותו חמישית כלומר % 20 או 1/5 מכלל התורה) .השם "דברים" הוא על פתיחת הספר במילים "ואלה הדברים…", אבל חז"ל ( חכמינו זכרם לברכה) כינו אותו "משנה תורה" ( = תורה שנייה וכך גם נקרא בלטינית דויטרונומיום ובאנגלית DEUTERONOMY על פי היוונית דויטרו = שנייה ונומוס = תורה) כי יש בו חזרה על מצוות וסיפורים שנזכרו כבר בארבעת ספרי התורה הקודמים לספר דברים. מסגרת הספר היא – כביכול – נאומו האחרון של משה רבנו לפני מותו וכניסתם של בני ישראל אל ארץ כנען.

ספר דברים מחולק לשלושה חלקים :

א. סקירה היסטורית מפי משה במואב שבעבר הירדן המזרחית (ירדן של היום) על 40 שנות ישראל במדבר, לאחר יציאת מצרים. (דברים, פרקים א'- י"א)

ב. קובץ חוקים (חזרה על אלה שכתובים בשמות או בויקרא עם שינויים, בפרקים י"ב- כ"ו)

ג. דברי משה האחרונים לפני מותו (פרקים כ"ז- ל"ד)

בהתאם לכתוב בחוקי התורה וסיפוריה שבבראשית ,שמות, ויקרא ובמדבר מותר לעבוד את ה', אלוהי ישראל, בהקרבת קרבנות בכל מקום בו בונים מזבח אדמה או אבנים. במצב כזה יש

"פיזור פולחן ה'". (שמות, כ', פס' 21 : " מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו….בכל מקום וגו'…").

לעומת זאת בהתאם לכתוב בספר דברים אסור לעבוד את ה', אלוהי ישראל בהקרבת קרבנות בכל מקום, כלומר "פיזור פולחן ה'" אסור.ספר דברים קובע בצורה חד משמעית ועקבית שמותר לעבוד את ה', אלוהי ישראל בהקרבת קרבנות אך ורק במקום אחד ,יחיד ובלעדי.דברים דורש "ריכוז הפולחן לה'" במקדש אחד, יחיד ובלעדי. (דברים, י"ב, 5 : "…אל המקום אשר יבחר ה'…לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה…") אם כך יש לומר שהחידוש החשוב והמשמעותי ביותר של ספר דברים לעומת יתר ספרי התורה, שבהם יש חוקים כגון שמות וויקרא, הוא חוק "ריכוז הפולחן לה', אלוהי ישראל במקדש הנמצא במקום אחד, יחיד ובלעדי. לדעת חוקרי התנ"ך המודרניים המקום הזה הוא מקדש ה' בירושלים. קביעה זו מתנגשת עם הנחת מסורת ישראל, לפיה חמישה חומשי תורה, כולל ספר דברים נכתבו על ידי משה בהשראה אלוהית כי תקופת משה הייתה במאה ה 13 לפני הספירה ובית המקדש הראשון לה' בירושלים נבנה על ידי שלמה במאה ה 10 לפני הספירה, ומכאן שלא ייתכן שספר דברים, שנכתב כביכול על ידי משה, ידרוש הקרבת קרבנות לה' אך ורק במקדש הירושלמי שייבנה רק 300 שנה אחריו.יתר על כן : התקופה היחידה בהיסטוריה של יהודה וישראל שבה רכזו את פולחן ה' בירושלים בצורה מוחלטת, עקב מציאת "ספר" במקדש הדורש לרכז את עבודת ה' בירושלים, הייתה בימי יאשיהו, מלך יהודה (כפי שמסופר בספר מלכים ב', כ"ב- כ"ג). יאשיהו, מלך יהודה, שאכן ערך רפורמה דתית, שעיקרה ריכוז פולחן ה' במקדש הירושלמי, תוך כדי ביטול והרס מקומות פולחן אחרים לה' שמחוץ למקדש בירושלים, כפי שספר דברים דורש, בשנת 621 לפני הספירה (כלומר במאה ה 7 לפני הספירה, כ 600 שנה אחרי משה ו 300 שנה אחרי שלמה). מסיבה זו חוקרי התנ"ך המודרניים קבעו (כבר לפני יותר מ 200 שנה) שספר דברים לא נכתב על ידי משה ברוח אלוהים (כפי שמסורת ישראל קבעה) אלא על ידי סופרים ירושלמים ששרתו בארמון מלך יהודה בימי יאשיהו, כלומר במאה ה 7 לפני הספירה. ההנחה היא שהם חיברו את ספר דברים,כביכול בשם משה, על מנת לתת לו תוקף דתי אלוהי, וזה "הספר" שנמצא כביכול בזמן יאשיהו במקדש (כמסופר במלכים ב', כ"ב). אם השערה זו נכונה ניתן להמשיך ולטעון שלא רק ספר דברים לא נכתב על ידי משה אלא התורה כולה לא חוברה על ידי משה אלא שהיא מורכבת ממקורות שונים שנכתבו על ידי סופרים שונים בתקופות שונות ונערכו ע"י עורך מאוחר.