תולדות האמנות: פיסול אימפרסיוניסטי
סיכום זה הוא חלק ממאגר הסיכומים בנושא תולדות האמנות כאן באתר
הרבה מהאמנים בזרם האימפרסיוניזם משתעשעים בפיסול. הגבולות נפרצים. אמנות חופשית ופחות אקדמית. האמן לא חייב להיות מומחה בפיסול כדי להעביר מסר דרך החומר. אדוארד מאנה מחדש בגישתו לצבע, פריצת דרך. מנטייה יחסית נטורליסטית, שהייתה קיימת עד מאנה (הקפדה על קיירוסקורו ומעברי צבע) מאנה מייצר טקסטורה לגוף הנשי באמצעות משיכות מכחול עבות וגסות ששוברות את הקיירוסקרו המסורתי ויוצר השטחה.
# Manet, The Fiter, 1886 מאנה, החלילן
הכפלים מינוריים, הצללות הן מריחות שחורות, כל השאר כמעט כתם אחיד. כמו ברקע, החלילן לא מצוי במרחב מסוים. אין פרספקטיבה. היצירה הזאת בשפה חתרנית, לא היו דברים כאלה.
# Cloude Monet, On the Bank of the Seine, 1868 קלוד מונה, על גדות הסיינה
לא מעניין את קלוד מונה לייצר תמונה זהה לזו שהייתה מתארת מצלמה. מעניינים אותו אפקטים של אור והאופן בו תופסת העין את האפקטים האלו. ציירים מסוימים אפילו הניחו ממש כתמי צבע בצבעים משלימים, מנוגדים כדי ליצור אפקט חדש של הראייה. מבחינת מנה לעולם לא נוכל לשחזר את הרגע הספציפי שהוא חווה.
התרגום לפיסול יבוא לידי ביטוי בכל מיני אופנים. מעניין אצל אדגר דגה שהוא גם צייר. אהב לצייר בחללים בגורים, קונצרטים, סצנות פנים של חיי הבורגנות. יוצר גם פסלים. עבודות ברונזה שנוצקו אחרי מותו.
# Degas, The Little Fourteen year old Dancer, 1878-81דגה, הרקדן הקטן בן ה-14
האמנים האימפרסיוניסטים כבר לא עובדים עבור פטרון ואין להם אמצעים כלכליים ליצוק בברונזה. יש ערך עליון לכל רגע בפני עצמו. בריקוד אלמנט ה"בר חלוף" מוקצן. התנועה מייצגת את האימפרסיוניזם. החומר לא מעובד. האפקט מיוצר בחומר כמו משיכות המכחול הגסות. יש כאן אמירה חדשה שהיצירות אומרות לצופה משהן חדש, אני לא מנסה לייצר מציאות ולהתחקות אחר פעולות המצלמה. זאת אמנות שמכריזה על עצמה כאמנות, יד אדם. האמירה תשתכלל עם הזמן. תהפוך להיות אמנות לשם אמנות.
הטקסטורה מייצרת עוד אפקט- אור וצל בין הבדלי הגבהים בפני השטח.
רודן, אדם עם אף שבור# Auguste Rodin, Man with a Broken Nose , 1864
רודן עובד בחמר בתחילת דרכו, מאוחר יותר כשהוא מתחיל להתעשר הוא עובד בשיש. פיסול זה נעשה במקור מחמר ומאוחר יותר נעשה ביציקת ברונזה. לבחור אדם סתמי, כנראה הומלס שיכור, הייתה חתרנות ולא מקובל באמנות. הרומנטיקה והניאוקלאסיקה ממשיכות להתקיים במקביל לאימפרסיוניזם. האמנים האימפרסיוניסטים יצרו לעצמם סלון חדש, סלון הדחויים, שם הציגו את עבודותיהם לאחר שנדחו ע"י הסלון הרשמי. לטענת הסלון, העבודה לא ענתה על שום קריטריון של עולם האמנות. עבודה ריאליסטית, אמיתית, בוטה, הצגת האמת המכוערת. העבודה על היצירה היא חופשית, עבודה לא מלוטשת, עיניים עקומות, אף שבור, טיפול גם בזקן, העבודה נשברה לו בסטודיו והוא אהב את זה. רודן מנסה לייצג את המציאות כפי שהעין רואה.
# Auguste Rodin, The Thinker, 1879-89 (part of the unfinished Gates of Hell, intended for the École des Arts Décoratifs) אוגוסט רודן, האדם החושב
רודן יצר את הדמות כחלק מהזמנת עבודה גדולה הרבה יותר, חלק מ"שערי הגהנום", שער כניסה לאקדמיה לאמנות בפאריז. לאורך העבודה על השערים בגלל שהקונספט היה מאוד חשוב לו הוא יצר המון פרטים שהוא הגדיל – אחד מהם זהו "האיש החושב".
החומר של המושב לא מעובד, גם בשאר חלקי גופו אך בעיקר בגוש. מושפע ממיכאלאנג'לו כמו העבדים שלו "נונ פיניטו" (לא גמור). איקונוגרפיה של שערי הגהנום: מזכירה את אופן הייצוג של יום הדין האחרון של מיכאלאנג'לו. ביום הדין יש לנו את ישו. כאן רודן מציג פרשנות חילונית- השופט ביום הדין האחרון כאן הוא האדם החושב. האמן, הפילוסוף, האינטלקטואל.
# Auguste Rodin, Monument to Balzac, 1897-8 רודן, מונומנט לבלזאק
רודן כבר מוכר ומוערך בשלב זה. הוא הוזמן ע"י אגודת הסופרים הפריזאית. דיוקן של בלזאק (מסופר עליו שהיה כותב באמצע הלילה, עטוף גלימה, סתור שיער). שנייה אחרי שבלזאק שם על עצמו גלימה, אין ניסיון לייפות אותו, עיניו חורים שחורים בגלל הלילה, יותר ניסיון לייצג את האופי מאשר את האינדיבידואל. גסות חומר, מעביר מסר על בלזאק. דימוי קשה ודרמטי באמת שלו.
