בספרה "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן" מבארת נעמה כרמי את תפיסת האזרחות העומדת ביסוד חוק השבות. לטענה:
– מדיניות הגירה תבטא בראש ובראשונה את הצורה בה המדינה מגדירה את האזרחות בה.
– בד"כ כדי להיות אזרח צריך לחיות תקופה מסוימת במדינה, או להיוולד בה.
– בד"כ משמעות האזרחות היא – קבלת שירותי רווחה, בריאות, חינוך, פרנסה ותרבות מהמדינה.
תפיסות שונות של אזרחות:
- סטאטוס משפטי המגדיר קהילה פוליטית עם זכויות וחובות.
- אזרחות כוללת גם זהות תרבותית.
– הזכות לאזרחות מורכבת מהזכות לאזרחות, הזכות לשמור עליה והזכות לשנות אותה.
– כמעט ואין אנשים ללא אזרחות, כיוון שהלידה בארץ מסוימת מעניקה בד"כ אזרחות.
– פליטים הינם מקרה של העדר אזרחות, כיוון שמדינתם מועלת בתפקידה הראשון שהוא ההגנה על חייהם, ביטחונם וחירותם של אזרחיה, לכן לדעת, כרמי חובה לספק להם אזרחות.
– אמנות בינ"ל מכירות בזכות כל אדם לקבל אזרחות.
– שליטה על מתן אזרחות, הינה הצהרת ריבונות ראשונה במעלה.
אמנת האג 1930:
- כל מדינה חופשית לקבוע בחוקיה מי אזרחיה.
- השאלה, האם לאדם מסוים אזרחות של מדינה מסוימת, תוכרע לפי חוקי אותה מדינה.
– למדינה הרשות לקבוע מי נכנס אליה (למרות שמנוגד לחופש התנועה), אלא אם האדם נרדף ומבקש מקלט.
– כיוון שחופש התנועה והזכות להתאגדות, הינם מיסודות הליברליזם, כדי שמדינה תימנע אזרחות ממי שרוצה להצטרף אליה, צריך להוכיח שזה פוגע בזכויות האדם של אזרחיה הנוכחיים ("טיעוני נזק"):
- חובה על מדינה להגן על ביטחון אזרחיה, אפילו במניעת הגירה, אך רק אם יש ודאות קרובה לפגיעה בביטחון (כיוון שזו ענישה של המבקש להגר, לפני ביצוע העבירה).
- הנימוק הכלכלי – טוען שיש לחלק את המשאבים תחילה לותיקים ושהגירה יכולה להוות פגיעה בחירות (יכולת יותר מוגבלת לקניות מצד האזרחים) – יש לשים לב שהרבה פעמים חירויות מתנגשות:
- טיעון הפגיעה ברמת השכר – עפ"י הדסון, זהו טיעון פרוטקציוניסטי שמנוגד לתחרות החופשית. עפ"י אן דאמט ההגירה תורמת לכלכלה.
- הנטל על מע' הרווחה – בד"כ המהגרים משתכרים פחות ומסתמכים על מע' הרווחה. אך האם המדינה לא מחויבת לעזור לבני אדם מתוקף כך שזה רצון אזרחיה הליברלים?
- הטיעון התרבותי – הזכות של אזרחי המדינה לשמור על אחדותם התרבותית. אך בדרך כלל המדינה ממילא מעניקה למיעוטים אוטונומיה תרבותית, בלי לפגוע בתרבות הרוב. בנוסף טיעון זה מהווה כסות לשנאת זרים וגזענות. ( בחלק מהמדינות שליטה מינימאלית בשפת המקום,הינה תנאי לאזרחות).
– ניתן לראות את זה כהתנגשות בין 2 חובות המדינה: האחת לקבל מהגרים, השניה לספק שירותים לאזרחיה. לכן יש לתת את הדעת כמה מהגרים מקבלים ואת מי.
– המשפט הבינ"ל: זכויות אדם חוצים גבולות ולא ניתן לרמוס אותן בטענה של ריבונות, ללא התערבות הקהילה הבינ"ל. אם הקהילה הבינ"ל תגן על זכויות אזרח ותסייע להם במקומות אחרים, תפחת המוטיבציה להגר.
מדיניות הגירה ליברלית (לדעת כרמי):
- ישנו צורך לאזן בין זכויות שמתנגשות וליצור היררכיה בין זכויות.
- ריבונות המדינה אינה מביסה זכויות אחרות. זכויות המדינה מורכבות מזכויות היחידים המרכיבים אותה.
- גבולות פתוחים – לא מעשי ומתעלם מצרכים פסיכולוגים של האדם.
- מדינה ליברלית מחויבת לכבד עקרונות מוסר גם לגבי מי שאינו שייך לה. כיום מדיניות ההגירה של המערב הליברלי מגבילה מידי.
– הזכות להגירה (עפ"י המשפט הבינ"ל) – הזכות לעזוב כל ארץ ולחזור אליה. לכן זכות ההגירה לא קיימת במשפט בינ"ל. ניתן לבסס את זכות ההגירה על:
- "המדינה היא סוכן הזכויות הגדול ביותר" – הזכויות מגיעות לאדם באשר הוא אדם.
- הזכות להגר – חופש התנועה בין מדינות ולא רק בתוך מדינה.
- אי אפשר להצדיק מוסרית מצב בו מדינה ליברית שוקלת פחות אינטרסים של "זרים" רק מהיותם זרים.
– שינוי מדיניות צריך להיות זהיר ולכן ראוי שיתחיל במיסוד הסכם בינ"ל, לפיו כל מדינה תקבל בנוסף לפליטים גם מכסת מהגרים. (מדינה רשאית לדרוש "תקופת מועמדות", או שליטה בשפה וכיו"ב).
– "צעיף של בורות" (רולס) = כשאנשים אינם יודעים את מצבם (כלכלי, בריאותי, מין, גיל וכ"ו) הם יבחרו עקרונות הוגנים. כרמי מציע להכניס את האזרחות מתחת ל"צעיף הבורות" (מוסר הוא מוסר, ללא קשר לצד אליו משתייכים).
הסיכום של המאמר לעיל הוא חלק מתוך סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל ומאגר הסיכומים במדעי המדינה וכן מאגר סיכומי המאמרים במדעי המדינה
