רודולף אוטו (1869–1937), תיאולוג ופילוסוף גרמני, הוא אחד מהוגי הדעות המרכזיים שחקרו את החוויה הדתית. בספרו המכונן הקדושה (Das Heilige), אוטו חוקר את טבע הקדושה ואת חוויית המפגש של האדם עם ה"נומינוזי" – מושג מרכזי בגישתו לתיאור חוויות דתיות. הנומינוזי, לטענתו, הוא הממד הייחודי של הקדושה שאינו ניתן לתרגום למונחים רציונליים, מוסריים או מדעיים. אוטו מבקש לחדד את ההבחנה בין חוויה דתית אמיתית לבין התפיסות הרציונליות של הדת, ולחקור את שורשיה העמוקים של החוויה המיסטית.
מהו הנומינוזי?
הנומינוזי, לפי אוטו, הוא היבט של הקדושה שאינו מוסבר על ידי השכל. הוא מתאר תחושת יראה עמוקה הנובעת ממפגש עם מה ש"מעבר" לעולם החומרי. המפגש הזה מלווה בשני רגשות מנוגדים: mysterium tremendum (מסתורין המעורר יראה ופחד) ו-mysterium fascinans (מסתורין שמעורר משיכה וקסם).
ה-mysterium tremendum מתאר את התחושה שאנו עומדים בפני משהו עצום ובלתי נתפס. זהו פחד קיומי שאינו דומה לפחד הרגיל, אלא חוויה של קטנות האדם אל מול האינסופי. לעומת זאת, ה-mysterium fascinans הוא כוח המשיכה המסתורי של הקדוש, התחושה שהאדם נמשך לעומק בלתי מוסבר.
קדושה: מעבר למוסר וליומיומי
אוטו מבהיר שהקדושה אינה מוסרית במהותה, אלא חוויה חוץ-רציונלית. היא נוגעת בממד של ה"מעבר", והיא אינה קשורה ישירות לטוב ורע במובן המוסרי. הקדושה יכולה להופיע גם בהקשרים שבהם אין חוקים מוסריים ברורים, אך תמיד היא מעוררת תחושת חשיבות ומשמעות קוסמית.
לדוגמה, במיתוסים ובטקסים בתרבויות רבות, הקדושה מתגלה דרך אובייקטים, מקומות, או אירועים שנחווים כ"נפרדים" מעולם החולין. היא מטעינה את המציאות במשמעות קיומית עמוקה ומזמינה את האדם להתחבר למשהו מעבר לעולם החושי.
נומינוזי בעידן המודרני
אוטו מדגיש שהנומינוזי אינו מוגבל לדתות מסוימות או למסורות עתיקות בלבד. גם באמנות, במוזיקה ובחוויות אסתטיות, אנשים חווים לעיתים תחושות של התעלות, יראה ומשיכה המזכירות את המפגש עם הנומינוזי. דוגמאות לכך אפשר למצוא במוזיקה של בטהובן, בנופים עוצרי נשימה, או בחוויות מיסטיות אישיות.
עם זאת, אוטו טוען שהעולם המודרני, המאופיין ברציונליזציה ובחילון, מתקשה להתחבר לחוויות הנומינוזי. הוא סבור שזו אחת הסיבות לחרדה הקיומית שמלווה את האדם המודרני, המנותק ממקורות המשמעות הטרנסצנדנטיים.
חוקרים מאוחרים יותר במדעי הדתות מתחו ביקורת על רעיונותיו של אוטו, בעיקר על כך שהוא מציג את הנומינוזי כקטגוריה אוניברסלית ללא התחשבות מספקת בהבדלים תרבותיים והיסטוריים. בנוסף, יש שטענו שהנומינוזי שלו חמקמק מדי ואינו נגיש לניתוח אמפירי. עם זאת, רעיונותיו של אוטו תרמו רבות להבנת הממד החווייתי של הדת ולחקירת עומק הפסיכולוגיה של החוויה הדתית. הוא הצליח להראות כיצד הדת אינה רק מערכת חוקים ואמונות, אלא גם חוויה אישית, רגשית, ומיסטית שמחברת את האדם למשהו נשגב.
