מחשבת ישראל: שאלת הגיור אצל חז"ל, הרמב"ם ויהודה הלוי

מחשבת ישראל: שאלת הגיור אצל חז"ל, הרמב"ם ויהודה הלוי

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

א.     ספרות חז"ל – בספרות חז"ל מופיעה הלכה לפיה על הגר נאסר לומר "ה' אבותינו", אלא "ה' אבותיכם" או "ה' ישראל". עם זאת, בספרות חז"ל מופיעה פרשנות שנייה  לפיה מכיוון שאברהם הוא אבו הרוחני של כל עם ישראל, רשאים הגרים לשאת את הברכה המקורית.

ב.      תשובת הרמב"ם לרבי עובדיה הגר – מבחינתו של הרמב"ם כל אדם שקיבל על עצמו את עיקרי התפיסה המונותיאיסטית והאמונה בה' הוא יהודי ככל דבר, ולכן בתשובתו לר' עובדיה הגר הוא טוען שעליו לומר "ה' אבותינו" ולא לפעול לפי הלכת חז"ל. הרמב"ם מבסס את תפיסתו לפי המשפט לפיו אברהם הוא "אב המון גויים", ובכך בעצם מהווה אב רוחני לכל אדם שנכנס תחת "כנפי השכינה". הרמב"ם מבדיל בין ששני סוגי תפילות: מכיוון שאברהם יצר את תפיסתו יש מאין, התפילה הראשונה "אלוהי אבותינו" צריכה להיאמר ע"י הגרים כמו כל יהודי אחר. עם זאת, תפילות המדברות על אירועים היסטוריים כמו יציאת מצרים שאירעו לעם היהודי כעם יכולות להיאמר ולהשתנות ע"י ראות עיניו של הגר, משום שאין לו שורשים ביציאת מצרים. אין לתפילה הזו שום קשר עם השקפת העולם, ולכן הרמב"ם לא מחייב אותו לומר אותה בנוסחה המקורי.

ג.       דעתו של רבי יהודה הלוי – רבי יהודה הלוי פותח את דבריו בנוגע לגיור בטענה שהגרים זוכים לכל הטבות אליהם זוכים בני העם היהודי, כמו שכר על קיום המצוות, אך הם לא שווים ליהודים-מלידה. יש הפרדה ברורה והיררכיה בין היהודים מלידה ליהודים שהתגיירו. הסיבה לתפיסה זו היא העובדה למי ניתנה התורה. אם אלוהים היה מחייב את כל בני האדם בברית סיני ובמצוות התורה (מכיוון שברא את כולם) אז כולם היו שווים. אך הוא בחר לתת את התורה רק לעם ישראל, ולא לכל בני האדם, משני טעמים:

1. 1.     אלוהים ביצע ניסים לעם ישראל, כמו יציאת מצרים ובגלל הרקע ההיסטורי הוא בחר לתת להם את התורה (נימוק היסטורי).
2. 2.     רק לבני ישראל יש את "העניין האלוהי", הפוטנציאל הנבואי (נימוק גנטי).

ריה"ל לא יכול לבטל את הגיור, אך מצד שני הוא מחויב ל"עניין האלוהי", ולכן הוא מוצא פתרון ביניים.