מת אב ומת אלול / שמואל הנגיד – סיכום

רקע ל"מת אב ומת אלול" של שמואל הנגיד

"מת אב ומת אלול" של שמואל הנגיד הוא שיר יין. שירי יין הם שירים המתארים את משתאות היין שנערכו, בדרך כלל, בגן, בין ערוגות הפרחים בתקופת האביב, או בין כותלי הבית בתקופת הסתיו והחורף. שיר יין טיפוסי כולל על פי רוב את ההזמנה למשתה, תיאור מנעמיו, הסגולות המופלאות של היין במראהו ובהשפעתו.

ברבים משירי היין קורא המשורר לידיד לבוא ולהצטרף אל המשתה, לשכוח את היגון ולמצות את הנאות החיים. המוטו שעמד מאחורי שירת היין היה: 'אכול ושתו כי מחר נמות'.

שמואל הנגיד היה מפקד צבאי,  משורר ומנהיג של היהודים בספרד המוסלמית במאה ה11. הוא הגיע לרמה הגבוהה ביותר של המשרתים בממשל הספרדי מקרב היהודים. בשנת 1020 התמנה שמואל לשר הצבא של מלך גרנדה. בשיריו יש כמה שירי התפארות על ניצחונותיו בקרבות ותיאור מפלתם של אויביו. בשיר "מת אב ומת אלול" מודגש הצורך לשתות ולשכוח מהצרות על רקע המוות וזוועות המלחמה.

הסבר בתי השיר "מת אב ומת אלול"

בית א': "מת אב ומת אלול, ומת חומם. / גם נאסף תשרי ומת עמם"

השיר פותח במשפט רציני היוצר רושם של אבלות. מן המילים הראשונות: "מת אב"  ניתן לחשוב שמדובר במוות של אבא אמיתי, אך ההמשך מבהיר שמדובר רק ב"מותם" של חודשי השנה, כלומר, מותו של הקיץ.

בית ב': "באו ימי הקור והתירוש / אדם, וקולו בכלי דמם"

תקופת הסתיו הגיעה, היין הפך להיות אדום מאחר והגיע לגמר בישולו וקולו אינו נשמע מפני שתסיסתו הסתיימה. גם בבית זה נמשכת העמדת הפנים העצובה – יש בו אסוציאציה למוות: ימי הקור רומזים על תקופה שבה הטבע גווע, התירוש האדום מרמז על דם, והכלי שדמם (שתק) מרמז למוות.

בית ג': "לכן ידידי, סוב אלי רעים – / כל איש ואיש יעש אשר זמם!"

בבית זה קורא המשורר בקריאה גלויה אל הידיד שיצטרף למשתה היין ואומר לו כי זו עשויה להיות מסיבה כלל לא מרוסנת, אשר בה יעשה כל אחד כרצונו. השיבוץ המופיע בבית זה לקוח ממגילת איכה ("עשה את אשר זמם" איכה ב', י"ז) ולמרות שבית זה מדבר בגלוי על המשתה, השיבוץ מציב שוב ברקע את הקינה והמוות המדומים.

בית ד': "אמרו: חזה עבים בהגשימם / ושמע שמי מרום בהרעימם"

בית זה פותח במילה "אמרו" המעידה על כך שהמשפט שיבוא אחריה הוא ציטוט מדברי אחרים.

משפט זה מסב את תשומת לבו של השומע לעננים המורידים גשם ולשמים הרועמים. כנראה מטרתו המקורית של משפט זה הייתה לגרום לשומע תחושה של רצינות וכובד ראש, לתת את דעתו על מזג האוויר הגרוע, להבין את קוצר ידו של האדם מול איתני הטבע, ולעורר בו מחשבות רציניות ועצובות. אולם, כפי שראינו לאורך השיר, לדברים הרציניים בשיר זה יש כוונה הפוכה – המשורר אומר כי דווקא משום שמזג האוויר הוא כזה, זוהי סיבה טובה לשתות ולהתהולל.

בית ה' : "וראה כפור ולשון מדורה – זה / ירד, וזה יעל ויתרומם"

בבית זה מתאר המשורר את תפאורת מסיבת היין: השלג (=הכפור) יורד, ולשון המדורה שסביבה יושבים, שולחת אש כלפי מעלה. יש כאן ריבוי של ניגודים בין חום לקור, בין מעלה למטה.

בשירת ימי הביניים הדימוי של אש בתוך ברד הוא דימוי נפוץ לכוס יין. הברד הוא דימוי קבוע לכוס, שכן הברד דומה בשקיפותו ובקרירותו לכוס. ואילו היין דומה בצבעו ובהשפעתו לאש.

ניתן לראות כי בשיר זה מרחיב המשורר את הדימוי המקובל גם לתיאור טבע של ברד יורד ואש בוערת.

"זה ירד, וזה יעל ויתרומם" – המילה "זה" מתייחסת לכפור ולאש, אך גם מתייחסת לאדם וליין . כאשר היין יורד לבטנו של האדם, אזי מצב רוחו של האדם עולה ומתרומם.

בית ו': "קומה שתה בכוס, ושוב ושתה / בכד, ובליל וגם יומם!"

בשל כל האמור למעלה ,המשורר קורא לנמען לקום, לשתות מן הכוס ולאחר מכן אף מן הכד, גם בלילה וגם ביום. החזרות הרבות בבית זה יוצרות רושם של מהירות וחיפזון, של חוסר מעצורים, של שתייה ללא הפסק וללא הרהורי חרטה.

רעיונות מרכזיים בשיר

השיר "מת אב ומת אלול" הוא שיר יין הקורא לאדם להצטרף למשתה ולשתות כאוות נפשו בימות הסתיו  הקרבים. את הזמן והרקע מתאר המשורר באמצעות מוטיבים הקשורים למוות. שילוב זה בין שמחת חיים לבין מוות ועצב, מבטא את הנחת היסוד העומדת בבסיסם של שירי יין רבים שהמוות אורב לאדם בכל רגע, ועל כן על האדם לדעת לנצל את הזמן הקצר העומד לרשותו, אם להנאות הגוף ואם לגורלה של הנפש.

השימוש במוטיבים הקשורים למוות, כמו גם השימוש בטבע, במחזוריות הטבע והחיים, למול המטרה המרכזית של השיר – קריאה לאדם לשתות יין, מחזקים את התחושה העולה מן השיר לפיה שתיית היין אינה רק אקט של שמחה והוללות, אלא בעיקר אמצעי אסקפיסטי, ודרך להימלט מהחיים הקשים. בתור מפקד צבאי שראה הרבה דם ומוות בחייו, ייתכן ששמואל הנגיד מבקש להתמודד עם זוועות המלחמה והרוע האנושי דרך שתיית היין.

מבנה ודרכי עיצוב של "מת אב ומת אלול"

סוג השיר: שיר יין, המכיל מוטיבים משירת הטבע ושירת הקינה של שירת יהדות ספרד.

חריזה: חרוז מבריח – עמם, דמם, זמם, בהרעימם, ויתרומם, יומם. הסיומת "מם" נותנת לשיר תחושה קודרת.

האנשה:  חודשי השנה מקבלים תכונות אנושיות המשוות תחילה לשיר אוירה רצינית וקודרת: "מת אב ומת אלול ומת חומם…"

מטאפורות:

"לשון מדורה" – מטאפורה זו מתארת גם את האווירה בחדר שבה נערך המשתה ובו בוערת אש וגם את היין שצבעו אדום כצבע האש.

"כפור" – הכפור מייצג את השלג והברד היורדים בחוץ בזמן שתיית היין, אך הוא גם מהווה מטאפורה לכוס שאליה נמזג היין שכן היא דומה בשקיפותה וקרירותה לברד.

צימוד: אדם-דמם, שמע-שמי.

שיבוץ: בבית השלישי קיים שיבוץ ממגילת איכה "עשה את אשר זמם" (איכה ב', י"ז) – שיבוץ המרמז על קינה ומוות.

תפארת הפתיחה:  הפתיחה מכילה רעיון שלם – היוצר אוירה של עצב ומוות אותה מפריך המשורר בהמשך השיר. קיימת חריזה בין הדלת לסוגר וכן האנשה, צימוד וחזרות.

תפארת החתימה: השיר "מת אב ומת אלול" נחתם בקריאה חד-משמעית לשתות יין, וכל המרבה – הרי זה משובח. אין להסתפק בשתייה מבוקרת מהכוס, ואין לצמצם את השתייה רק ללילה –  מומלץ להרבות בשתייה גם מהכוס וגם מהכד, גם בלילה וגם ביום. מילות הסיום של השיר מותירות רושם עז בזכות לשון הציווי ההחלטית המדריכה את הקורא כיצד לנהוג ומסתיימת בסימן קריאה.

סיכומים נוספים של שירי שמואל הנגיד:

הים ביני ובינך

התקבצו כי הזמן תמים

 מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה – השירה העברית בימי הביניים

חמש תיאוריות מנהיגות קלאסיות

חמש תיאוריות קלאסיות שמנסות להסביר מהי מנהיגות ומה הופך אדם למנהיג. האם מנהיגות היא תכונה מיוחדת, הקשר מסוים, תלות או עניין של כוח?

עוד דברים מעניינים: