פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : פונקציונליזם
מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים
הפונקציונליזם היא העמדה המשפיעה ביותר והחשובה ביותר עד כה בתקופתנו בתחום הפילוסופיה של הנפש ובהקשר הבעיה הפסיכופיזית.
היא גם זו שתסיים את הדיון הישיר שלנו בבעיה הפסיכופיזית. יחידות 8-9 יעסקו בכך רק באופן עקיף, הן דיונים ספציפיים על המכוונות (אינטנציונליות, פרק 8) ועל תכונה נוספת של הנפש.
יש לנו לאורך כל הדרך עד כאן את התרשים בספר. התחלנו מהדואליזם, משם הגענו לביהייביוריזם, שהיה מאוד קיצוני יחסית למה שאנחנו רגילים לחשוב. משם הגענו לאופציה הפיזיקליסטית, שנראתה יותר הגיוניית לאור המדע בתקופתנו. ראינו שגם עבור תורת הזהות הדברים לא כ"כ פשוטים, ויש שם בעיה בתכונות הנפשיות. לפיזיקליזם סוג יש בעיה עם המקום של התכונות הללו, וחוסר יכולת להתמודד עם ריבוי המימושים, ואז הגענו לפיזיקליזם פרט בלעדי (שהוא עמדה נון-רדוקיוניסטית).
נגיע לפונקציונליזם.
פונקציונליזם
זו עמדה מהפכנית, שהובילה להרבה מאוד פיתוחים, בייחוד של מדעי הקוגניציה. כשנראה את זה, נבין שהרבה מאוד מהעמדה הפונקציונליסטית נובע מהעמדות שקדמו לה. ראשית, נראה את המוטיבציות שהובילו לשיטה זו:
- קישור הדוק בין נפשיות להתנהגות
– מבלי לוותר על הפנימיות של המצב הנפשי
– מבלי לוותר על כוחו הסיבתי של המצב הנפשי
– מבלי להיגרר לרעיון של קשר פשוט של גירוי-תגובה
- קישור בין הנפש למוח
– מבלי להיקלע לשוביניזם של החומר
- מודל המחשב של הנפש (מכונת טיורינג)
נסכם את המניעים שהובילו להתפתחות הפונקציונליזם:
1. הקישור ההדוק בין נפשיות להתנהגות. זו מוטיבציה שהפונקציונליסט לוקח מהביהייביוריסט. גם אם לא נקבל את העמדה הביהייביוריסטית, יש שמץ של אמת בקשר הזה שאנו רוצים לשמר. אבל:
אנו רוצים לשמר אותו מבלי לוותר על הפנימיות של המצב הנפשי.
אנו רוצים לעשות זאת מבלי לוותר על כוחו הסיבתי של המצב הנפשי.
ואנו רוצים לא להיגרר לרעיון של קשר פשוט של גירוי-תגובה. זה לא רק רעיון של גירוי-תגובה, אלא גם תיווך פנימי וסיבתי הרבה יותר מורכב.
2. אנו רוצים לשמור על הקישור בין הנפש למח.
וזאת מבלי להקלע לשוביניזם של החומר.
3. מוטיבציה שלישית היא התפתחות בעולם המתמטיקה, של מדעי המחשב. זה נתן לנו את מודל המחשב, שנתן לנו כלים חדשים לעמדה שלנו.
עיקרי העמדה
- מהותו של היסוד הנפשי – מהותה של הנפשיות: בארגון הפונקציונלי: מה שמאפיין יצורים נפשיים ככאלה ומקנה להם נפשיות היא הארגון הפונקציונלי שלהם – מורכבות הקשרים בין מצביהם השונים ודפוסי המעברים ביניהם.
- להיות יצור נפשי אינו שקול או מחייב להיות בנוי מחומר מסוים, אלא להיות בעל ארגון פונקציונלי מסוים, בעל מורכבות מספקת.
מהות היסוד הנפשי היא שיש יישות פונקציונלית – יש לה מצבים שונים, והם מקיימים ארגון פונקציונאלי מסויים ביניהם.
שתי הערות שצריך לתת:
- כולם יגידו שהמדחום אינו יצור נפשי. השאלה למה. לפי פיזיקליסט סוג זה אינו נפשי, כי אין לו מח. לפי הפונקציונליסט זה לא מאחר שאין לו מח, אלא מאחר שאין לו מערך מצבים מורכב מספיק, אין לו מערכת פונקציונלית מורכבת מספיק.
- השאלה היא מה זה "מורכב מספיק", ונגיע לזה בסוף היחידה כשנדבר על 'מבחן טיורינג'. כרגע נאמר שיש סף מסויים של מורכבות שברגע שעוברים אותו אנו יצורים נפשיים.
הפונקציונליזם הוא לא רק עמדה לגבי הנפש, אלא גם לגבי המצבים הנפשיים:
- מצבי נפש הם מצבים פנימיים של היצור: הם מתווכים סיבתיים בין קלטים, מצבים פנימיים אחרים, ופלטים התנהגותיים: פונקציונליזם מחזיק באונטולוגיה נפשית של מצבים ואירועים
- § מה שמשייך מצב נפשי מסוים לסוג הנפשי שלו הוא התפקיד הסיבתי שהוא ממלא: הסיווג הנפשי נעשה לא על ידי החומר כי אם על ידי תיאור התפקיד הסיבתי במערכת: הסיווג הנפשי הוא סיווג על פי פונקציה במערכת
המצבים הנפשיים הם פנימיים ליצור, והם מתווכים בין מצבים נפשיים פנימיים להתנהגות חיצונית. כלומר, הוא מחזיק באונטולוגיה נפשית של מצבים ואירועים. הביהייביוריזם הוא קצת שונה – הביהייביוריסט יגיד שמצב נפש הוא דבר מאוד רחב – ההתנהגות (דיברנו על עד כמה רחב היסוד הנפשי לפי הביהייביוריזם). לעומתו הפונקציונליסט יגיד שיש מצבים נפשיים בתוך הנפש, כמתווכים.
הפונקציונליזם דן גם במצבי הנפש הפרטיים, וגם בסוגים הנפשיים:
לגבי התכונות הנפשיות/הסיווג של המצבים הנפשיים, לפי הפונקציונליסט, מה שמשייך מצב נפשי מסויים לסוג שהוא שייך לו, (התכונה הנפשית של הדבר), הוא לא החומר ממנו הוא עשוי, אלא התפקיד הסיבתי שהוא ממלא במערכת של האדם.
הסיווג הנפשי הוא פונקציונאלי, הוא ניתן לנו לפי תיאור התפקיד הסיבתי שלו במערכת. א"כ:
- § מצבי נפש הן מצבים פנימיים שממלאים פונקציה או מממשים פונקציה מסוימת. הפונקציה הזו ניתנת באמצעות פנייה לרשת הקשרים המסועפת בין מכלול המצבים, והגירויים וההתנהגויות (הפרטים הנפשיים ממלאים פונקציה סיבתית: "פונקציונליזם פרט")
- התכונות הנפשיות הן תכונות פונקציונליות: הסיווג הנפשי הוא סיווג פונקציונלי ("פונקציונליזם-סוג")
מצבי נפש הם מצבים נפשיים, שממלאים פונקציה מסויימת בגוף, ומימוש של הפונקציה הוא מה שעושה אותם למצבים נפשיים מסוג מסויים (מסוג כאב/הנאה וכו'). הפונקציה זה בעצם תיאור התפקיד שניתן לנו באמצעות תיאור הרשת הסיבתית של ההתנהגות.
ניתן לומר שהפרטים הנפשיים מאופיינים ע"י הפונקציונליות שלהם, וכן הסוגים הנפשיים מוגדרים לפי הפונקצונליות שלהם.
נעבור לדוגמה שתסבר את האוזן, למרות שהיא קצת פשטנית. במצגת יש מקטע של המערכת הנפשית, באמצעותו ניתן לראות מה זה מצב נפשי לפי הפונקציונליזם.
יש לנו רק מערכת של קשרים שונים בין הדברים במערכת, והפונקציונליות ביניהם. הקשרים מביאים בסוף להתנהגות.
חשוב לשים לב שהרשת הזאת היא מופשטת, ולא מוחשית.
הנקודה היא שכדי להבין חוליה אחת במערכת אני צריך להבין את המקום שלה.
- § רשת הקשרים באמצעותה מאפיינים מצב נפשי מסוים היא מסועפת ומורכבת, ומערבת גם קשרים מותנים
- האיפיון הפונקציונליסטי של סוג נפשי (ושל מצב נפשי כמממש סוג נפשי) הוא איפיון מופשט שניתן במונחים של תיאור התפקיד הסיבתי שלו במערכת (באנלוגיה, חישבו על: מורה, מזכיר, שחקן)
- זהו איפיון יחסותי ולא אינטרינסי של הסוג/המצב, במונחים של תיאור תפקיד ביחס לשאר המצבים (באנלוגיה, חישבו על הגובה של המורה)
- זהו איפיון הוליסטי, ביחס למכלול המערכת הנפשית כולה (באנלוגיה, חישבו על מערכת החינוך)
רשת הקשרים עליה דיברנו היא מסועפת מאוד. כל קשר ספציפי מחייב אותנו לפנות לכל הקשרים האחרים הקשורים אליו. צריך להבין את מערך הקשרים והמעבר במערכת כמערכת של קשרים מסובכים מאוד ביניהם. (כמובן, חלק מהקשרים הם רק קשרים מותנים ועוד סיבוכים).
עוד נקודה חשובה, היא שהאפיון הפונקציונליסטי הוא מופשט, במונחים של תיאור התפקיד שלו במערכת. למשל, אם ניקח משהו לא נפשי, אם מישהו הוא מורה, השאלה מה זה אומר שהיא מורה היא שאלה שניתן לענות עליה לפי על האינטראקציה שלה עם כל המערכת – תלמידים, מנהל, מפקח וכו'. הוא מורה כי הוא מלמד בשיעור, נותן ציון וכו' וכו'. כל המערכת דרושה ע"מ להסביר מה זה מורה, ולהסביר שמישהו ספיציפי הוא מורה.
האפיון של מורה הוא תמיד יחסי – תמיד ביחס לתפקידים שהדבר ממלא במערכת. לכן גם התכונות של הדברים באמצעותן אנו מתארים את התפקיד הזה הן לא תכונות אינטרניות של הדבר, אלא אפיון יחסי למערכת. התכונות האינטריזיות שלה (גובה, צבע עיניים וכו') לא רלוונטי לכך שהיא מורה.
בנוסף האפיון הזה הוא אפיון הוליסטי (מהמילה מכלול, כוליות). כדי להסביר מה זה להיות מורה, צריך להבין את כל המערכת כולה.
גם במערכת הנפשית יש לנו אותו מצב כמו עם מורה.
כדי להגיד מצב נפשי, צריך לתת את התיאור של התפקיד שלו ביחס למערכת הכללית.
האפיון הזה הוא יחסותי ולא פנימי (אינטרינסי). אולי יש לו גם מהות פנימית (כמו למשל מצב מוחי כלשהו), אבל זה לא מה שמאפיין אותו במערכת, מה שמקנה לו את הזהות כמצב נפשי.
האפיון הזה הוא הוליסטי, כי צריך לתאר את כל המערכת בשביל להבין מצב אחד.
עכשיו נוסיף עוד משהו.
אנחנו רוצים לדעת מה הקשר בין מערכת פונקציונליסטית כזו, לבין המח. יש קשר בין הדברים, אבל הוא לא הכרחי. מרבית הפונקציונליסטים חושבים שהמערכת הנפשית ניתנת למימוש גם, ואולי בעיקר, במערכת של מח. אז יש לנו את אותו מערך פונקציונאלי שראינו קודם, ובכל מצב פנימי אנחנו רק מוסיפים מימושים נוירונליים מסויימים, שאולי מבטאים את המצב הפנימי (הכל רק דוגמאות משוערות, ולא בדוק):
הרעיון הוא שהמצבים המוחיים ממשים איזשהו תפקיד שמתפקד כמו הדפוס של הפונקציה.
- פונקציונליזם מקבל את תיזת ריבוי המימושים: תכונות נפשיות הן תכונות פונקציונליות שניתנות לריבוי מימושים בתכונות פיסיקליות נבדלות.
- § כלומר פונקציונליזם מתיישב עם פיסיקליזם פרט-בלעדי.
- אולם בעיקרון, לאור המופשטות של הדין וחשבון הפונקציונליסטי, פונקציונליזם מתיישב גם עם דואליזם.
הפונקציונליזם, בהיותו עמדה מופשטת המדברת על מעברים בין מצבים, כמובן שהוא מקבל את תיזת ריבוי המימושים. התכונות הנפשיות הן תכונות פונקציונליות מופשטות, שיכולות להתממש ביותר מדרך אחת.
כלומר, פונקציונליזם מתיישב עם פיזיקליזם פרט בלעדי. הוא רק אומר לנו מה התכונות הנפשיות אומרות, מה הן עושות, ולא מה הסוג שלהן. היא מתארת אותם רק בתיאור התפקיד הפונקציונליסטי שלהם. ייתכן בהחלט שהן משהו מוחי. (כמו שמורה הוא מי שמלמד, וזה לא אומר לנו אם זה מורה גבר או אשה וכו').
יש רק להיזהר – אנו מתייחסים בקורס לפונקציונליזם כעמדה שפרשנית לפיזיקליזם פרט בלעדי, מאחר שהיא תורה מופשטת היא יכולה להתיישב גם עם דואליזם. אולי הפונקציונליסטיות לפי מה שאמרנו (שהיא פירוש לפיזיקליזם פרט בלעדי) הוא דוגמה לתכונות לגיטימיות מנקודת מבט פיזיקלית, אבל זה יכול להתיישב עם דואליזם.
בהתאם לזה, יש לדון איזה עקרון נסמכות הם יקבלו. הפונקציונליזם לא יקבל את העקרון ההופכי, ויש לדון האם הוא יקבל את עקרון הנסמכות של הנפשי על הפיזיקלי, או גם את עקרון הנסמכות של הנפשי על המוחי. הדבר ישתנה בהתאם לגרסאות שונות של הפונקציונליזם.
