הוגי עידן הנאורות

עידן הנאורות התאפיין בשינויים מרחיקים לכת בתחום הפילוסופיה וייסודה הלכה למעשה של הפילוסופיה של העת החדשה.

בין ההוגים המרכזיים של עידן הנאורות והפילוסופיה של העת החדשה ניתן למצוא דמויות כמו רנה דקארט שהניח את אבני הפינה לחשיבה הפילוסופית וההגותית של העת החדשה, דיוויד יום, ברוך שפינוזה ג'ון לוק ואחרים. אחד ההוגים שאולי יותר מכל דבר אחר מזוהים עם הרעיונות של הנאורות הוא עמנואל קאנט.

מה משותף לכל הוגי הנאורות?

 1.ניסיון לנסח חוקיות חברתית

התנהגות חברתית הושפעה מתנאים סביבתיים. אין הגדרה לתנאים הסביבתיים, הכוונה לכל מה שסובב את החברה בחיי הפרט כגון כלכלה, ממשל, חברה, מעמדות וכו'.

ההנחה של הוגי הנאורות היא שהתנהגות החברה אינה מקרית אלא תהליך בעל חוקיות, והם ניסו לפענח את החוקיות הזו. ההיסטוריה האנושית רצופה ברצונות האדם וזה מוביל את ההתנהגות של החברה כולה.

 

2. השתנות/התפתחות אבולוציונית: רעיון הקידמה

זוהי תפיסה הגורסת שהאנושות מתקדמת לעבר תנאי חיים טובים יותר מוסרית, פוליטית וטכנולוגית. רעיון הקידמה התפתח על רקע האופטימיות שיצרו תופעות חברתיות חשובות שהתגברו בתקופה זו, כגון קפיטליזם, תיעוש ובורגנות.

הוגי הנאורות סברו שהתפתחות המין האנושי הוא במגמת התקדמות, שיפור מתמיד של תנאי הסביבה. התפתחות ההיסטוריה מנקודת מבטם היא התפתחות מתקדמת וחיובית.

דוגמא להתפתחות: המצאת הדפוס– הביאה לתיעוד רעיונות, ספרים, עיתונות… (נחשב לדעתם לקו פרשת מים)

השתנות / התפתחות = התקדמות

 

3. ראשית הכתיבה האתנוגרפית

כתיבה אתנוגרפית משמעותה תיעוד של תרבות אחרת (בימינו זו עבודת האנתרופולוג). עבודה אתנוגרפית, כלומר יציאה לשטח וחקר תרבות, לא הייתה קיימת והחלה רק במאה ה-18. הראיה של הוגי הנאורות היא מאד לא כוללת, כיוון שהפרספקטיבה שלהם מתחילה ונגמרת בגבולות אירופה, הלא רובם היו אירופאים (צרפתים, אנגלים, סקוטים). הידע שלהם נבע מאירועים שהתרחשו באירופה והיסטוריה של עצמם כגון ימי הביניים.

מה שכן היה בתקופת הנאורות זה מסעות מיסיונריים של כמרים שתיעדו את מסעותיהם, תיארו כיבושים קולוניאליים, חיי חברה, צורת פולחן, דפוסים טקסיים, גידול ילדים, סגידה לאלים… זו תופעה שהחלה אף קודם, כיבוש אמריקה במאה ה-14 למשל. תיאורי החברה, הדת, המשפחה- לכל אלה נחשפו הוגי הנאורות והן מהוות מקור להשוואה בין ההיסטוריה האירופאית של "המין האנושי" לבין מקומות אחרים עם חברות שונות.

 

4.  תורות שלבים אבולוציונים

רבים מהוגי הנאורות לא מסתפקים בהנחות יסוד כגון "קיימת חוקיות" (סעיף 1), אלא עוסקים באופן מפורט ב"שלבי האבולוציה האנושית"- מהם השלבים? קודם כל עליהם להשתחרר ממושגים דתיים הסוברים כי האדם נוצר ע"י האל. לכל הוגה הייתה תורה שונה שפיתח, כולם עפ"י הנחות היסוד המשותפות שפורטו עד כה.

דוגמא להוגי נאורות שעסקו בעיקר בהתפתחות "המין האנושי" בשלבים:

סקוטי

צרפתי

צרפתי

Ferguson

Turgot

Condorcet

הוגי הנאורות שכתבו בעיקר בשנות השישים של המאה ה-18. הסתכלו על התפתחות המין האנושי כהתפתחות בשלבים.

טורגו למשל התייחס לשלבי התפתחות ראשוניים כמעבר מציידים ולקטים ← לרועים. בשלב המוקדם האדם היה תלוי במה שהטבע מספק לו, לא היה מייצר.

 

הקשר של קומט לנאורות

  1. ממשיך דרכם של הוגי הנאורות (נולד 9 שנים לאחר תחילת המהפכה הצרפתית, שמסמלת את סוף עידן הנאורות).
  2. קומט והוגי הנאורות מחפשים חוקיות להתפתחות החברתית.
  3. קומט והוגי הנאורות מדברים על התפתחות אבולוציונית, המין האנושי משפר את עצמו (רעיון הקידמה).
  4. ג'ון לוק טען שהאדם מתפתח על בסיס ניסיון, תהייה והשוואות. גם קומט האמין בכך.

ראו גם:

הוגי הנאורות על זכויות טבעיות

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: