בעיות בפילוסופיה של המוסר: תועלתנות בת זמננו
הבדלים בהתייחסות לסוגיות שונות- תוצאתנים מול דאונטולוגים:
בחינת התוצאה- לא תמיד ניתן להבחין מהי התוצאה של המעשה (למשל, מישהו הרעיל למישהו את השתיה, מישהו שפך אותה, והאדם מת בצמא).
תוצאה ראשית ותוצאת לוואי- התוצאה הראשית היא המתוכננת בעת עשיית המעשה. הדאונטולוג אינו מפריד אותה מן המעשה עצמו, הטלאולוג רואה בה שלב נפרד בעשייה. תוצאות הלוואי הן תוצאות לא מכוונות שנגרמות בעקבות המעשה. התוצאתן טוען שמבחינה מוסרית אין הבדל בין התוצאה הראשית לתוצאת הלוואי. תוצאה היא תוצאה, לא משנה מה. הדיאונטולוג יאמר שיש הבדל.
[תורת כפל התולדה- מסייעת לדיאונטולוג. כאשר יש שתי תוצאות, טובה וגרועה, מותר לעשות את הפעולה בחמישה תנאים:
- כשלעצמו המעשה אינו אסור.
- התוצאה הטובה היא צפויה ורצויה.
- התוצאה הגרועה היא צפויה אך לא רצויה.
- התוצאה הטובה אינה מושגת באמצעות התוצאה הגרועה.
- התועלת של התוצאה הטובה עולה בהרבה על הנזק של התוצאה הגרועה.]
מעשה ומחדל- הדאונטולוג מחשיב את הכוונה. במחדל אין כוונת גרימת נזק, ואילו במעשה יש. התוצאתן לעומתו, טוען כי אין הבדל בין מעשה למחדל, כל עוד התוצאה היא אותה תוצאה. (האם להסיט רכבת כך שתפגע באחד במקום בחמישה).
אי משוא פנים לעומת מחויבות אישית- על פי התוצאתן, יש לנהוג באי משוא פנים- יש לשקול את התועלת הכללית, מבלי לחשוב על התועלת האישית הצומחת ממחויבות אישית. עם זאת, ישנם מקרים בהם התועלת האישית, אם ינהגו כולם לפיה, תביא בסופו של דבר לתועלת כללית גדולה יותר, ובמקרים כאלה מותר להעדיפה על פני האינטרס הכללי. (למשל- להציל את בני במקום להציל מנתח שיציל אנשים רבים אחרים)
ויליאמס ובנזימן מבקרים את התוצאתנות וטוענים כי ישנם מקרים בהם אסור בכלל לחשוב על התועלת. במקרה כמו בדוגמא זו, עצם המחשבה הרי היא פגיעה בהתייחסות לבני כאל תכלית בפני עצמה.
פירושים שונים למונח תועלת:
מהי הנאה?
בנתם ומיל היו סבורים כי הנאה היא רגש.
הנאה על פי רייל:
א. הנאה אינה תחושה או רגש-
- כאב ניתן לאתר במדויק והנאה לא.
- ניתן לומר על תחושות מסוימות שהן מהנות יותר או פחות. אם הייתה ההנאה תחושה, היה עלינו לומר על ההנאה עצמה שהיא מהנה.
- ניתן לחוש כאב ולחשוב על הכאב מבלי לחשוב על הגורם המכאיב. לא כך עם ההנאה. לא ניתן לחוש הנאה מבלי לקשרה למקור ההנאה.
לפיכך, הנאה אינה היפוכה של הכאב. מתוך כך לא ניתן לומר כי התכלית העליונה של הקיום היא הנאה והעדר כאב.
ב. על מנת ליהנות ממשהו עלינו להפנות אליו את הקשב. משום כך לא ניתן להפריד בין גורם ההנאה להנאה עצמה. טענה זו מפריכה את האפשרות כי ניתן למדוד את כמות ההנאה הכללית. לא ניתן לעשות זאת מאחר ולא ניתן להפריד בין ההנאה לגורמי ההנאה השונים.
לטענותיו של רייל רלוונטית ההפרדה שעושה מיל בין הנאה רוחנית לפיסית. ייתכן שזו המסקנה העולה מהן, שיש שני סוגי הנאה.
הפרדה בין הנאה לאושר:
ג'ק סמארט מדמה מצב בו אנשים מחוברים לאלקטרודות הגורמות להם הנאה. סמארט טוען כי הנאה לא בהכרח מביאה לאושר.
סמארט טוען כי גם כאשר אנו נהנים, עדיין יש לנו מטרות נוספות בדרך אל האושר.
בנוסף טוען סמארט, כי ישנם מצבים בהם נהיה שבעי רצון מבלי שנרצה להיות במצבים אלו (למשל- סניליות לאחר חיים של סבל). אין העובדה כי אדם הוא שבע רצון, הופכת אותו למאושר כל עוד אינו רוצה להיות במצב זה.
הוא מודה שזה הסבר חלקי בלבד למה לא נרצה להתחבר לאלקטרודות. תועלתנות טהורה אמורה להסכים להתחבר אליהן.
מושג הסיפוק:
מיל נתן שתי פרשנויות להנאה:
- גרסת החוויות: תחושה בפני עצמה, אותה הוא מחלק להנאה פיסית והנאה רוחנית. פירוש זה ובא ברב כתביו.
- גרסת הסיפוקים: הנאה= סיפוק מהתמלאות רצייה. (בדומה לדבריו של סמארט).
בהתאם לגרסת הסיפוקים טוענת התועלתנות לשני עקרונות:
א. יש להרבות ככל האפשר בסיפוקים של רציות, בהתאם לסולמות העדיפות של בני האדם.
ב. מרב הסיפוקים = מרב האושר לבני האדם.
על עקרון זה הועברה ביקורת לפיה הוא משמר מצב קיים. לעיתים, אדם אינו מודע לחלופות העומדות בפניו, ולכן אינו רוצה בהן, על אף שיכול להיות מאושר יותר אם ישנה את רצונותיו.
על כך תטען התועלתנות כי המצב הקיים הוא המצב הטבעי, ועל מנת להביא לשינוי הרציות יש להביא נימוקים מספיקים.
סולון:
סולון טען כי עד שלא סיים אדם את חייו, לא ניתן לומר עליו שחי חיי אושר. מהלך החיים יכול להשתנות, ובכל מקרה, מאושר יכונה אותו אדם שחייו היו בעלי משמעות, וזאת ניתן לומר רק בראייה לאחור.
נוזיק:
נוזיק טוען כי לא מספיק להגשים כוונות חיים. האושר מתבטא בחוויית החוויה עצמה, לא רק בידיעה לגביה.
דוחה את החיבור למכונת מטריקס שמספקת תוכנית חיים מלאת הצלחה, משלשה נימוקים: 1. אנחנו רוצים לחיות באמת ולעשות דברים אמתיים, לא רק לחוות חוויות. 2. אנחנו רוצים להיות באמת, ולא רק בכאילו. האותנטיות של מה שקורה סביבנו חשובה. 3. אנחנו רוצים להיות מחוברים לחיים, בהם יש דברים מסויימים יותר חשובים מאשר החוויות שלנו.
המסקנה שלו דומה לשל סמארט – יש ערך אמיתי לחיים עצמם מלבד חוויות החיים.
רווחה:
בפילוסופיה של המוסר ישנה גירסה של תועלתנות שמדברת על מדידת התועלת באמצעות הרווחה, לא באמצעות האושר (במשמעויות שהוצג עד כה). כל המדידות עד כה היו סובייקטיביות, והפילוסופים בסוברים את הגישה הזו מבקשים לתת מדד אובייקטיבי שימדוד את ההנאה/האושר. הם אומרים שיש לתת רובד בסיסי לאדם, שיאפשר לו לעשות את הבחירות הסובייקטיביות שיתנו לו אושר. גם כאן יש בעיה בהחלטה מהם התנאים הללו, אבל הם טוענים שהרווחה פוטרת את הבעיה של מדידה בתועלתנות – צריך לתת מה שיתן רווחה לכמה שיותר אנשים (גם כאן, עדיין יש בעיה איך להחליט מה לתת, ובמה להתמקד ברווחה).
מדידת התועלת:
ישנן ארבע גרסאות של תועלתיות המזהות את התועלת עם גורמים שונים:
א. הנאה
ב. סיפוק רציות
ג. אושר
ד. רווחה
בכל אחד מן הפירושים עולה בעיית המדידה.
