סיכום בתנ"ך לבגרות: מלכים א' פרק י"ח

מלכים א' י"ח

אליהו ונביאי הבעל

בפרק י"ח בספר מלכים א, בשנה השלישית לבצורת עליה הכריז אליהו במלכים א' פרק י"ז נשלח אליהו לאחאב בכדי לבשר לו על קץ הבצורת. בטרם יתואר המפגש בין אליהו ואחאב מוזכרת דמות חדשה בשם עבדיהו שעבד את אחאב אך בו בזמן החביא וכלכל מאה נביאי ה' שאותם ביקשה איזבל להרוג. בפתיחת הפרק מתואר המצב הקשה בארץ ("הרעב חזק בשומרון") ומצוין כי המלך עצמו ועבדיהו יוצאים לחפש חציר לבהמות בכדי לא להרגם (אולי הפסוק בא בכדי להאיר את אחאב באור שלילי- הוא מבכר להציל בהמות על בני אדם, שורש מנחה- כ.ר.ת – איזבל מכריתה את נביאי ה' ואילו אחאב מבקש להימנע מלהכרית בהמות – סולם הערכים של הזוג). עבדיהו ואחאב הולכים כל אחד בכיוון מנוגד ועבדיהו פוגש באליהו ושמח לקראתו, אליהו מבקש מעבדיהו להודיע לאחאב על בואו אך זה מסרב ומספר לאליהו שאחאב חיפש אותו בכל מקום ללא הצלחה, עתה חושש עבדיהו כי אליהו יעלם שוב ואחאב יהרוג אותו (פחדו של עבדיהו מאיר את אחאב באור שלילי). עבדיהו מתייחס גם לאחאב וגם לאליהו בתואר אדון מה שמציג את קונפליקט הנאמנות הכפולה שלו. לבסוף נשבע אליהו כי לא יעלם ועבדיהו משתכנע.

פגישת אליהו ואחאב (מלכים א', פרק י"ח 17-19):

בפגישה זו מתקיימים חילופי האשמות. אחאב נוהג באליהו כבוד בסברו כי לנביא כוחות מיוחדים אך מאשים אותו כי הוא הביא בצורת ופגע בישראל, אליהו מצידו משיב את ההאשמה וטוען כי הבצורת נגרמה בגלל אחאב שהלך אחרי אלים זרים.

אליהו מבקש מאחאב לכנס את כל בני ישראל (כנראה נציגי העם) ואת נביאי הבעל והאשרה על הר הכרמל ואחאב מסכים- כנראה כי כבר נואש מן הבצורת והוא תולה את תקוותיו באליהו.

העימות בכרמל (מלכים א' , י"ח, 20-40):

למפגש בכרמל לא מגיעים נביאי האשרה, כנראה במצוות איזבל שעל שולחנה סעדו. אליהו פונה אל העם ושואל "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" –ניתן לפרש זאת בשתי דרכים:

1.מדמה את העם לציפורים המדלגות מענף לענף.

2. מאשים את העם בכך שהוא אינו בוחר מי הוא האל האמיתי ומתנדנד מצד לצד ומשלב בין שתי האמונות (סינקרטיזם).

אליהו טוען שהוא נביא ה' היחיד ומעורר קושי: הרי סופר כי עבדיהו החביא מאה נביאים. הפתרון: כוונת אליהו היא כי הוא הנביא הפעיל היחיד וכן אין הוא רוצה לחשוף לפני אחאב ואיזבל את קיום הנביאים האחרים כדי שלא יהרגו אותם.

אליהו מציע את מבחן האש (זבח שני פרים והאל שיבעיר אש במזבח הוא אל האמת) ומעניק לנביאי השקר יתרונות רבים בכדי להסיר כל ספק: מקום הזבח הוא הר הכרמל- מקום פולחן מרכזי של הבעל, הוא יחיד והם רבים, הם מקריבים ראשונים, הם בוחרים את הפר והוא מניח להם לקרוא לאלוהיהם מהבוקר עד אחר-הצהריים.

הלעג לנביאי הבעל מתבטא באמצעים הבאים:

  • אירוניה – הצעת אליהו לנביאי הבעל לקרוא בקול גדול והם מפספסים את הלעג ומקבלים את ההצעה.
  • פירוט- דקדוק במעשיהם של נביאי הבעל.
  • האנשה- לגלוג על הבעל ועל תפיסתו כבעל גוף- אולי הוא עסוק בשיחה, או ישן או יצא לטיול. כך מוצג הבעל כאל מוגבל שיכול להיות עסוק אל מול האל המופשט.
  • התפתחות- תחילה רק "אין קול ואין עונה" ואח"כ כבר "אין קול ואין עונה ואין קשב".
  • הנגדה- פעולות נביאי הבעל ומנגד הציון "אין קול ואין עונה ואין קשב"
  • אנאפורה- "אין קול ואין עונה ואין קשב" – חזרה על המילה אין.
  • הגזמה – התיאור כיצד הגיעו נביאי הבעל במעשיהם עד שפיכת דם.

מנגד, פעולת אליהו היא שקטה, רוחנית וסמלית. כאשר כבר ברור כי נביאי הבעל נכשלו הוא מאגד את העם סביב מזבח ה' ההרוס, מתקנו, מניח עליו את הפר ושנים-עשר אבנים כמספר השבטים. הוא מבקש כי יצקו פעמים ושלוש ארבע כדי מים (בזמן בצורת) על העצים בכדי להעצים את הנס.

בפסוק 37 טוען אליהו שה' הסב את לב העם ממנו ובכך יוצר קושי. פתרון: הפועל "הסיבות" הוא בלשון עתיד- כלומר ה' יסב את לב העם אליו. פתרון שני הוא שקריאת אליהו כי כעין אזהרה שאם ה' לא ייעתר לתפילתו יסוב לב העם ממנו.

ה' נענה לתפילת אליהו ומוריד אש שאוכלת את הפר, האבנים ואפילו המים ובכך משתכנע העם.

בתגובת העם ישנה התפתחות הדרגתית- בתחילה נאמר, בתשובה לשאלת אליהו אודות הסעיפים כי "לא ענו העם אותו דבר". אח"כ העם מסכים ומאשר את מבחן האש ואליהו משכיל לשתפו בכל התהליכים בכדי שיוכל לשפוט לבד. בסופו של דבר מסייע העם לאליהו ללכוד את נביאי הבעל ולהרוג אותם (מידה כנגד מידה) – הפועל הוא בלשון יחיד וכנראה מציין את הנהגתו של אליהו במעשה. אחאב אינו מנסה למנוע את המעשה.

סיום הבצורת (41-46):

אליהו משלח את אחאב לסעוד בכדי לחגוג את סיום הבצורת ואחאב מציית ועוזב את הכרמל. אליהו עולה לראש הכרמל ומתפלל (גוהר ושם ראשו בין רגליו) ושולח את נערו שבע פעמים (טיפולוגי) לבדוק אם יש במערב ענני גשם. בפעם השביעית רואה הנער ענן קטן המבשר את קץ הבצורת והוא נשלח אל אחאב בכדי להודיע לו לנסוע כדי שלא יתפס בגשם.

שלושה ניסים בפרק:

-אש שירדה מן השמיים אכלה את העולה, האבנים, העצים והמים, וכל זאת מלמעלה למטה.

-נס הורדת הגשם וסיום הבצורת.

-אליהו משיג בריצה את מרכבת אחאב.

בפס' 41-46 נעשה שבע פעמים שימוש בשורש ע-ל-ה שמבליט את ההרמוניה באקט ואת תחושת הניצחון על הבעיות.

סיכומים לבגרות בתנ"ך – מלכים ונביאים

סיכומים לבגרות בתנ"ך -כללי

נח לא לבד: סיפור המבול בתרבויות שונות

מה אפשר ללמוד מקיומם של גרסאות שונות לסיפור המבול בתרבויות שונות? האם השכיחות של מיתוס המבול מלמדת על אירוע קדום או על משהו על התרבות שלנו?

סיכומים לבגרות בתנ"ך