תולדות האמנות – סיכום: פיסול ברנסנס המוקדם

תולדות האמנות – סיכום: פיסול ברנסנס המוקדם

תולדות האמנות – סיכומים

הפיסול שהיה מסמני ההיכר של האמנות הקלאסית ביוון וברומא, נדחק הצידה עם ראשית האמנות הנוצרית כוון שנחשב לאלילי, הפסל התלת ממדי הופיע מחדש במאה ה-12והגיע לפריחה מחודשת ברנסנס.

הפסלים בתקופת הרנסנס למדו מהפסלים הרבים אשר שרדו מהעת הקלאסית.

הפיסול ברנסנס:

  1. מחדש את הפסל העומד בכיכר או במקום ציבורי בזכות עצמו ולא כחלק ממבנה כבימי הביניים.
  2.  בתחילת הרנסנס הפיסול היה בעיקר ביציקת מתכת מאוחר יותר עובר הדגש לפיסול בשיש.
  3.  בגלל השרידים הרבים של הפיסול הקלאסי, ראו אמני הרנסנס בפיסול את הביטוי המובהק ביותר לתחיית האמנות הקלאסית.
  4.  בפיסול ישנה התמקדות בדמות העירומה. בפיסול כבציור ישנו עניין בתיאור אנטומי נכון, בתיאור התנועה והבעת חיות.

דונטלו 1386-1466:

היה בעל השפעה רבה על אמנות הרנסנס בצפון איטליה, סיפק ביצירתו פתרונות שונים וחדשניים בבעיות של פיסול ותבליט.

דונטלו היה הראשון מאז האמנות הרומית שפיסל פסל העומד בפני עצמו, אף כי הציבו בתוך גומחה.

דונטלו היה אמן אשר נלחם על זכותו ליצור כראות עיניו ותרם רבות לשיפור מעמד האמן. הוא מראשוני האמנים שחתמו על עבודותיהם.

הוא היה תלמידו של ג'יברטי, אך בניגוד למורו דמויותיו היו מאסיביות, דומיננטיות ובעלות הבעה.

* דוד, 1430, ברונזה,159 ס"מ גובה

הפסל נוצר לצורך קישוט בית פרטי – חצר משפחת מדיצ'י.

דוד היה בעיני בני פירנצה מייצג של ניצחונותיהם על אויביהם הרבים. ניצחון של הטוב על הרע וניצחון של החלש על החזק. בעיני הנוצרים נצחונו של דוד על גולית מסמל את נצחונו של ישו על השטן.

זהו פסל הברונזה ההיקפי הראשון מאז התקופה הקלאסית.

הפסל הוא בגודל מציאותי, הדמות עירומה, אך אין זה עירום קלאסי של גוף אדם אלא עירום אמיתי של נער צעיר, הגוף נשי, רך  וחושני.  מתחת לרגליו נראה ראש כרות של ענק ובידו חנית התומכת בפסל, דונטלו מדגיש את ניצחון החלש על החזק בהציגו את דוד כנער כחוש לעומת ראשו הענק של גולית.

אחת הטענות היא כי הדמות איננה דוד אלא מרקורי לאחר נצחונו על הענק ארגוס ולחיזוק טענה זו מובאים האטריבוטים של מרקורי הנראים בפסל – הכובע והנעליים המכונפים.

אם זהו דוד מדוע מציג אותו דונטלו עירום, דמויות ערומות הוצגו באמנות הנוצרים רק אם העירום היה קשור לסיפורן, אחת הסברות היא כי העירום של דוד מייצג את נצחונו בעזרתו של האל ולא בעזרת כלי הנשק. ולכן הוצג עירום כאדם טהור הנוצר ע"י האל.  אך העירום נראה עירום מיני ולא תמים.

יש הרואים בפסל הקשרים הומוסקסואליים המסתמכים על: אהבת דוד ויונתן, ההומוסקסואליות של דונטלו, והיחס המתירני להומוסקסואליות בתקופתו.

הפסל הוא פסל היקפי המזמין את הצופה להסתובב סביבו.

הדמות עומדת בעמידה רפויה, הבעתה חולמנית ושאננה.

* מריה מגדלנה, 1456, עץ צבוע,188 ס"מ

ע"פ המסופר בברית החדשה, שהתה מריה 30 יום במדבר. דונטלו מתאר את מריה לאחר אירוע זה כשהיא נראית כזקנה מצומקת, מכוערת ולבושה בקרעי בד. הבעת פניה ותנוחות גופה מביעים כאב וצער.

הפסל שונה מאוד מהפסלים בתקופתו שתיארו דמויות יפות ואידיאליות ברוח הקלאסיקה.

* משתה הורדוס, פרט מתוך אגן טבילה של הבפטיסטריום, 1423-7, תבליט ברונזה מוזהבת,
61X61 סיינה.

התבליט מתאר את ריקודה של שלומית בעת הבאת ראשו הכרות של יוחנן המטביל למשתה הורדוס.
המבנה הארכטקטוני מחלק את ההתרחשות בתבליט לשלושה. במישור האמצעי המנגנים המלווים את ריקודה של שלומית המניפה את רגלה לאחור. משמאל הורדוס וחבריו ההמומים מראשו הכרות של יוחנן.

דונטלו משתמש בחוקי הפרספקטיבה ליצירת עומק – הקשתות נמוגות ברקע, כן ישנו שימוש מחושב באור וצל. ההבעות מובעות באמצעות תנועות הגוף והפנים.

 

אנדריאה דל ורוקיו  1435-88 :

היה בעל הסדנה החשובה ביותר בפירנצה באמצע המאה ה-15

הושפע מיצירתו של דונטלו, יצירותיו המוקדמות רכות אך בהמשך דרכו ניכרת ביצירותיו דרמתיות ותיאטרליות.

דוד הצעיר, 1470, ברונזה,159 ס"מ גובה

דוד מתואר כעלם צעיר, לאחר הקרב עם גולית, המונח למרגלותיו. לבוש בשריון מקושט בסגנון הרנסנס.

מבעד לשריון הקל מסתמן מבנה הגוף, הצעיר והשרירי. דוד עומד בתנוחת קונטרה פוסטו. דוד מחזיק בידו פגיון דק הנראה כהמשך לזרועו. דוד נראה כמנצח המודע לנצחונו.

עוד דברים מעניינים: