אמיל דורקהיים (Émile Durkheim), מחשובי הסוציולוגים במאה ה-19 ואבי האסכולה הפונקציונליסטית, ביקש לבסס את הסוציולוגיה כמדע עצמאי החוקר את החברה בדרכים שיטתיות ואובייקטיביות. אחד המושגים המרכזיים שפיתח במסגרת זו הוא "העובדה החברתית" – מושג מכונן שמסייע להבין כיצד החברה פועלת ככוח עצמאי וכיצד היא מעצבת את חיי הפרטים שבתוכה.
מטרת המאמר "מהי עובדה חברתית"
במאמרו המכונן "מהי עובדה חברתית", דורקהיים מבקש להגדיר באופן מדויק את תחום העיסוק של הסוציולוגיה ולהבחין בין תופעות חברתיות לבין תופעות פסיכולוגיות או ביולוגיות. לטענתו, הסוציולוגיה צריכה לעסוק בעובדות חברתיות – תופעות שאינן נובעות מהפרט אלא קיימות מחוצה לו, בתוך הקולקטיב החברתי, ומפעילות עליו השפעה ניכרת.
הגדרתו של דורקהיים לעובדה חברתית
דורקהיים מגדיר עובדה חברתית כך:
"כל אופן עשייה, קבוע או לא, היכול להפעיל על הפרט כפייה חיצונית, או שהוא כללי במסגרת חברה נתונה, וקיים בה קיום משל עצמו – בלתי תלוי בגילוייו האישיים."
הגדרה זו כוללת שלושה מאפיינים עיקריים:
1. חיצוניות לפרט
העובדה החברתית אינה נוצרת על-ידי הפרט אלא מוטלת עליו מן החוץ. היא קדמה לו ותמשיך להתקיים גם לאחריו.
למשל: שפה, נורמות לבוש, לוח שנה, מוסדות חינוך – כל אלו התקיימו לפני לידתנו ונכפים עלינו כבר מרגע כניסתנו לחברה.
2. כפייה
הפרת הכללים שהעובדה החברתית מכתיבה מביאה לתגובה שלילית מצד החברה – סנקציה.
הכפייה יכולה להיות ישירה (למשל, ענישה חוקית) או עקיפה (כמו לחץ חברתי או נידוי). זהו סימן מובהק לכך שמדובר בכוח חברתי עצמאי שאינו תלוי ברצונו של היחיד.
3. כלליות
עובדה חברתית מתקיימת כאשר היא נפוצה ורווחת בקרב מספר רב של חברי קבוצה. עם זאת, היא אינה הופכת לעובדה רק בגלל שכיחותה, אלא משום שהיא נושאת אופי מחייב – היא קולקטיבית במהותה.
מציאות sui generis – החברה כישות עצמאית
דורקהיים מדגיש כי החברה היא ישות בפני עצמה, העולה על סך כל פרטיה. העובדות החברתיות מקבלות קיום עצמאי – sui generis – והן מתפקדות כאילו יש להן חיים משלהן. הן נפרדות מההתרחשויות הפרטיות, ומעצבות את המארג החברתי הכללי.
כיצד לזהות עובדות חברתיות?
כדי להפריד בין מקרה פרטי לעובדה חברתית כללית, דורקהיים מציע להשתמש בכלים כמותיים, ובעיקר סטטיסטיים.
כך, למשל, במחקרו הידוע על התאבדויות, דורקהיים הראה שהתאבדות – למרות שהיא נראית כהחלטה אישית – מתאפיינת בדפוסים קבועים וברורים על פי קבוצות חברתיות שונות, ולכן יש לה גורמים חברתיים ברי מדידה.
חשיבות ההבחנה
דורקהיים מזהיר מפני טשטוש הגבולות בין פסיכולוגיה לסוציולוגיה. הוא טוען כי אין להתחיל את המחקר הסוציולוגי מהפרט, אלא מהחברה עצמה – דרך זיהוי הכוחות החיצוניים הפועלים עליו. הסוציולוג נדרש להתייחס לעובדות חברתיות כאל "דברים" – תופעות חיצוניות, מוחשיות ומדידות – ולא כאל תחושות סובייקטיביות.
לסיכום
המושג "עובדה חברתית" הוא לב-ליבו של המהלך הסוציולוגי של דורקהיים, והוא מהווה את הבסיס למחקר מדעי של החברה. מדובר בתופעות חיצוניות לפרט, כלליות ומחייבות, המכתיבות את אופן ההתנהגות, המחשבה והרגש של בני האדם. הבנת העובדות החברתיות מאפשרת ניתוח עמוק של המבנים החברתיים והשפעתם על הפרט, וממחישה את עוצמתו של הקולקטיב החברתי בעיצוב החיים האנושיים.
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
