המחשבה המדינית אצל אריסטו

מבוסס על: רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית \ שלמה אבינרי

המקור למחשבתו המדינית של אריסטו נובעת בראש ובראשונה מהביקורת שלו על תורת אפלטון כפי שהוצגה ב"פוליטיאה". במסגרת המחשבה המדינית שלו אריסטו תוקף הן את הנחות היסוד העומדות בבסיס תורתו של אפלטון והן סעיפים ספציפיים בה. לטענתו של אריסטו הגבלת הקניין הפרטי שרצה אפלטון תוביל לאובדן עניין של המנהיג לטיפוח קניינו של הכלל וכך גם ביטול מוסד המשפחה לא תגרום למנהיג שיתייחס אל קולקטיב כאל ילדיו. טענה נוספת של אריסטו היא כי אפלטון מעמיד את כל מדינתו על עיקרון אחד המבטל מפניו כל עקרון אחר ובכך מחליף פוליפוניה הרמונית רצויה למונוטוניה המוחקת כל ערך אחר. כאן כבר אפשר לראות את נטיותיו הפלורליסטיות יותר של אריסטו שאינו מנסה ליצור רדוקציה של תורתו המדינית לכדי עיקרון מבודד. לטעמו בגרעין האישי טמון היסוד המשפחתי, ובמשפחתי טמון היסוד החברתי והמדיני וכל אחת מספרות אלו מתפקדת בצורה אוטונומית אך גם מנביעה את המעגל הרחב יותר. תכליתה של המדינה עצמה היא, על פי אריסטו, החיים הטובים של אזרחיה.

אריסטו מקבל את ההבחנה בין סוגי שלטון על פי מספר השליטים שהציע אפלטון, אך מוסיף קריטריון של הגבלת השלטון על ידי חוקים, שבלעדיו מועדים המשטרים לשחיתות, וזוהי למעשה ראשיתה של תפיסת שלטון החוק וההגבלה החוקתית המוכרת בימינו.

מורשת נוספת של אריסטו בתחום המחשבה המדינית היא של "המדינה הממוזגת" המערבת מאפיינים של מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה. כלומר יש משקל מוגבל לאספת העם, התפקידים הבכירים אינם פתוחים לכל ובסופו של דבר ישנן הכרעות המסורות בידיו של אדם בודד או קבוצה מצומצמת.

כאשר אריסטו נדרש לשאלת שימורו של המשטר הוא מעיר כי העשירים יודעים לצוות אך אינם יודעים לציית, העניים יודעים לציית אך אינם יודעים לצוות ולכן מעמד הביניים הוא זה שעליו צריך להסתמך השלטון. שלטון טוב בעבור אריסטו הוא כזה שאינו מציב פער בין היות אדם טוב ואזרח טוב.

שלמה אבינרי ב-"רשות רבים" מאוכזב מאריסטו על כך שלא נותרו הדים מתורתו המדינית אצל תלמידו אלכסנדר מוקדון ועל העדר ביקורת על מוסד העבדות בפוליס היוונית.

מתוך: דיונים נבחרים על מחשבה מדינית