מבוא לסוציולוגיה: סטייה על הפי הגישה הפונקציונליסטית

מבוא לסוציולוגיה: סטייה על הפי הגישה הפונקציונליסטית

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

פונקציונאליזם – סטייה מסמנת את מי ששייך לחברה ומי שלא. סטייה הייתה בתחילה בעיה עבור הגישה הפונקציונליסטית, והבעיה נפתרה בכך שהגישה טענה שהסטייה משרתת את החברה בכך שהיא מסמנת את הגבולות של החברה וחוזרת ומסמנת עבורנו את גבולות ההתנהגות הנורמטיבית. איך נדע מה נורמלי ומה סוטה? רק על ידי זה שהסטייה (ובעיקר הענישה על הסטייה) הם אלו שמסמנים עבורנו את הגבולות של הנורמה החברתית. יש לשים לב שענישה בכל חברה שאנחנו מכירים נעשית בפומבי, ערך זה של פומביות המשפט והענישה הוא ערך מאוד חשוב ומרכזי בפונקציונאליזם. כיום יש לנו גם את התקשורת, הנושאים הכי "חמים" בתקשורת הם הנושאים של סטייה. זה פומבי וזה עוזר לנו להבין מה החברה תופסת כנורמלי ומה סוטה. הבוז החברתי חלק ממנגנוני הענישה. ההרחקה של אדם מהחברה – כל הדברים האלו צורות של פיקוח חברתי, ענישה חברתית גם פורמלית וגם לא פורמלית. אריקסון משתמש בעוד דוגמה חשובה בשביל לחדד את הטענה שלו אודות הפונקציה של הסטייה – לכאורה יש לנו בתי כלא וכל מני מנגנונים לכליאה, והמטרה המוצהרת של כל מנגנוני הכליאה הייתה תיקון, ליצור חינוך מחדש לאדם על מנת שלא יהיה סוטה. בפועל לא רק שכל האנשים שנכנסו למתקני כליאה חוזרים למהלך החיים שלהם שוב ושוב, אלא הפושעים שנכנסו בתור פושעים קטנים יוצאים פושעים גדולים. אנחנו בעצם רואים שכל המוסדות האלו הם מעין "בתי ספר לסטייה" – זו הוכחה לכך שהחברה איננה מנסה להכחיד את הסטייה. אם הסטייה הייתה בלתי פונק' החברה הייתה מנסה להכחיד את הסטייה ולא לשמר אותה. אך החברה מעדיפה לשמר אותה. דוגמא נוספת – פעולת המשטרה של ה"בדוקאים" – כשיש עברה המשטרה יודעת לפנות לאנשים מסוימים שהיו פושעים בעבר כדי לבדוק אם הוא עשה את הפשע, כלומר אנחנו מסמנים אותו מול כולם כמישהו שהיה סוטה. ואז הוא יפלט ממקום העבודה ויאלץ לחזור למשלחי יד "סוטים" וכך בעצם אנחנו שוב מעודדים אותו לחזור להיות סוטה, ושוב החברה מנציחה את הסטייה.

מבוא קצר למחשבה של חנה ארנדט

מבוא קצר להגותה של חנה ארנדט עם ביוגרפיה, קישורים למאמרים, ציטוטים וסקירה של ספרי חנה ארנדט כמו "יסודות הטוטליטריות" ו"אייכמן בירושלים"

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: