מבוא לסוציולוגיה: גישת הקונפליקט אצל קרל מרקס

מבוא לסוציולוגיה: גישת הקונפליקט אצל קרל מרקס

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

הגישות הקונפליקטואליות הן רבות, שונות זו מזו, ויש יחסית מעט הנחות יסוד משותפות לכל אותן גישות קונפליקטואליות.

המושג מעמד – מבחינת סוציולוגים פוסטמודרנים הוא "זומבי-קונספט" זהו קונספט של מושג "אחרי מותו”/"מת מהלך". המעמד הוא לא דבר שמגדיר או מעצב חיים עבורנו – אם אנחנו רגילים לחשוב בעידן הפוסט מודרני שהמרכיבים של הזהויות מהסוג החדש הם שמעצבים את חיינו למעשה (דתי-חילוני, נטיות מיניות וכו'), והמיקום המעמדי (הרקע הסוציו-אקונומי) שאליו נולדנו נתפס כפחות חשוב.

האם הקונספט של מעמד עדיין בעל יכולת הסברית (כלומר האם עדיין המיקום המעמדי מעצב את חיינו)?

קרל מרקס –

טענות מרכזיות:

  • המציאות כזירת מאבקים – האם המאבק הוא בין קבוצה לקבוצה? או בין קבוצות לקבוצות? מרקס משיב בפשטנות שהחברה מתחלקת, ותמיד התחלקה, לשני מעמדות שמניעים את ההתפתחות של העולם והחברה. מעמד ראשון הוא של בעלי אמצעי ייצור, והמעמד השני הוא של חסרי אמצעי ייצור. (מוביל לנק' שנייה).
  • המאבק מתרחש תמיד בין בעלי לחסרי אמצעי הייצור – המאבקים הללו לא רק שמנהלים את החברה, אלא מניעים גם את ההיסטוריה. (מוביל לנק' 3)
  • מטריאליזם היסטורי – ההוויה קובעת את התודעה. – חומריות ההיסטוריה, מבוססת על שליטה בחומר (חומר מטריאלי). מרקס ואנגלס מבחינים בין תקופות שונות של העולם: העידן העתיק בו שלטו בעלי העבדים והאדמות כאשר הנשלטים הם העבדים, עידן שבו יש בעלים שהם לא רק בעלים של אמצעי ייצור אלא הם גם הבעלים החוקיים של העבדים. לאחר מכן מגיע העידן הפיאודלי; יש פיאודלים (בעלי אדמות) שקיבלו אדמות מהמלכים בתמורה לכספים שהם נותנים למלכים, הצמיתים אינם בבעלותם של בעלי ההון אך אין בידיהם אמצעי ייצור. הצמיתים מעניקים את כוח העבודה שלהם לפיאודלים על מנת שהם יוכלו לקבל חלק מהגידולים ומהתוצרת החקלאית על מנת לשרוד. המהפכה הצרפתית חתמה את העידן הפיאודלי והחליפה אותו במשטר הקפיטליסטי- בעידן זה יש בעלי הון ששולטים באמצעי הייצור המאוחרים יותר (מכונות), וחסרי אמצעי הייצור הם הפועלים אשר נאלצים למכור את כוח העבודה שלהם בתמורה לשכר בכדי שיוכלו לקנות את כל צרכיהם.

הקשרים הללו בנויים על קונפליקטים, וכאשר הקונפליקטים מגיעים לשיא יש מהפכה שמשנה את החברה באופן מרחיק לכת.

מרקס הוא מטריאליסט – התפיסה של מרקס חד כיוונית- מה שיש בבעלותנו (השתייכותנו למעמד הבורגני או הפועלים) מגדיר את התודעה ואת כל הוויה שלנו.

  • אופן יצור – מאפיינה של תקופה היסטורית. מרקס מחפש חוקיות כללית להסבר השינוי – אופן הייצור מגדיר את טבעה של החברה אותה אנו לומדים (חברה חקלאית, חברה בורגנית, חברה קומוניסטית וכו'…). אופן הייצור מורכב משני דברים: 1. כוחות ייצור 2. יחסי ייצור
  • כוחות יצור – כל המרכיבים שפועלים בתהליך הייצור (מכונות, קרקע, מים, תקשורת וכו') כל המרכיבים הלא אנושיים שנחוצים על מנת לייצר.
  • יחסי יצור – כל היחסים שנוצרים סביב תהליך הייצור. בגלל התפיסה המרכזית של מרקס שבה תהליך הייצור בהוויה החברתית שלו, כל היחסים החברתיים הם יחסי ייצור. היחסים בחברה מוגדרים לפי מקומו של האדם במערך הייצור (בעל אמצעי ייצור או חסר אמצעי ייצור?).
  • טבע האדם – 'הומופאבר' – מרקס מספר סיפור על מהנדס שחושב שיכול לתכנן את העולם לפי רצונו ומגלה את המגבלות שלו. האדם הוא מטבעו יצור יצרני ויצירתי שרוצה ליצור ולבטא את עצמו באמצעות הדברים שהוא יוצר. מרקס מאמין שהאדם יצור דברים מתוך הטבע שלו וללא כל צרכים של מסחר וכד'.

על פי מרקס אנחנו יכולים לראות שבכל תקופה יש התאמה בין אופן הייצור לבין יחסי הייצור. כאשר יש לנו תשואת ייצור מסוימת נבנים סביבה יחסים סביבתיים שנבנים על בעלות/חוסר בעלות והיחסים הללו יציבים יחסית. אך כאשר נוצר שינוי באופן הייצור נוצר שינוי בכוחות הייצור. את יחסי הייצור יותר קשה לשנות, הם נורא סטטיים, ולכן כשיש שינויים בכוחות הייצור נוצר מתח ביחסי הייצור והפער הולך ונעשה קשה יותר ויותר (והתוצאה מהפכה…). הדוגמה של מרקס: המהפכה הצרפתית – יש לנו את מעמד הבורגנות שהוא מעמד ביניים בין האצילים לצמיתים, זה מעמד עם מעט מאוד זכויות שמתחיל לגדול והופך להיות חלק מרכזי בכלכלה, הם שולטים באמצעי הייצור (הרבה פעמים אנשי אצולה משיאים את בנותיהם עם בני אצולה כי הם זקוקים לתמיכה הכלכלית מהבורגנים). הבורגנות לא יכולה לממש את המקום החדש שלה של הבעלות על אמצעי ייצור בזכויות חברתיות. הפער שנוצר בין השליטה של הבורגנות באמצעי ייצור לבין חוסר הזכויות והיחסים החברתיים שמשתמרים על יחסים פיאודליים הולך ונעשה יותר ויותר קשה. הבורגנים מתארגנים כדי לשנות את יחסי הייצור, והמהפכה הצרפתית מבחינת מרקס היא מהפכה של התאמת יחסי הייצור לכוחות ולאופן הייצור. הטענה של מרקס – הבורגנות, בכדי לזכות במעמדה החברתי, מחוללת את המהפכה התעשייתית שהיא המהפכה הבורגנית.

בכל תקופה המאבק בין הבעלים וחסרי הבעלות זורע את הזרעים למהפכה הבאה. הבורגנות מביאה על עצמה את הדברים שיהרסו אותה, על ידי יצירת דברים שאמורים להגדיל לבורגנות את ההון. מדוע?

מכיוון שהעובדים שיכולים גם הם לעשות שימוש בכל הטכנולוגיה שמייצרת עבורם הבורגנות, מתחילים להבין את מצבם. אם בעבר חסרי אמצעי הייצור חשבו שהמצב שלהם הוא בגללם (מצב איכות חיים ירוד), פתאום הם עובדים יחד ורואים שמצבם דומה והמצב גם באזורים אחרים דומה. עם חווית המציאות הזו לאט לאט הם מתחילים לפתח תודעה מעמדית – יש משהו משותף לכולם, בלי קשר אליהם, אלא בגלל המבנה החברתי- מתוך ההבנה הזו הם מבינים שהם צריכים לשנות את זה. התהליך הזה הוא, לפי מרקס, מעבר מלהיות "מעמד לכשעצמו" (קטגוריה חברתית אובייקטיבית, לפועלים אין עדיין תפיסה אינטרסובייקטיבית) ל"מעמד למען עצמו" (קבוצה עם תודעה מעמדית משותפת, הם מבינים את השיתוף ואז הם יכולים להתחיל לפעול יחד כדי לשנות את מצבם).

לטענת מרקס מהפכת הפועלים תהיה המהפכה האחרונה – המהפכה הזו תביא לביטולה של הבעלות על אמצעי הייצור, אמצעי הייצור יהיו בבעלות הכלל (ועל כן לא יהיו מעמדות…).

דיאלקטיקה – שינוי מתוך ניגודים.

ההסבר של מרקס הוא הסבר דיאלקטי מכיוון שזהו הסבר שמראה על שינוי שמתחולל רק מתוך התנגדויות בין קבוצות.

סוגיית הניכור alienation

  • העובד מנוכר מפעולתו היצרנית – אחת הסיבות שגורמת לעובדים לרצות להתנגד, היא העובדה שהם מנוכרים. אומנם טבעו של האדם הוא יצרני, אך באופן הייצור הקפיטליסטי הטבע היצרני לא יכול להגיע לידי ביטוי מכיוון שבאופן הייצור הקפיטליסטי האדם איננו נהנה מהתוצר שהוא יצר, לאדם אין שליטה על התוצר שלו (לא מתי כמה ומה), הייצור נכפה מבחוץ. לדוגמה, כשאדם מצייר הוא רואה את כל השלבים בייצור, אך בתהליך הייצור הקפיטליסטי האדם לא ניתקל במוצר אלא הוא מחבר רק חלק אחד מתוך התוצר השלם.
  • העובד מנוכר מן המוצר עצמו
  • העובד מנוכר מהפוטנציאל כישות יצרנית

תשתית ומבנה על

ידע/מדע        חוק        תרבות         מדינה          חינוך

תשתית כלכלית = אופן הייצור (אמצעים +יחסים)

התשתית הכלכלית היא התשתית של המבנה החברתי אשר בנויה מאופן הייצור ומהיחסים.

יש לנו את בניין העל האידיאולוגי – מבנה זה מורכב מכל הצורות התודעתיות שלנו (מדע, חוק, תרבות מדינה חינוך וכו'), כל דבר שקשור בהסדרים החברתיים ובאופן שבו אנחנו חווים ותופסים את החברה, כל אלו חלק מבניין העל האידיאולוגי.

אלתוסר מסביר שמרקס בעצם אומר שאותם מבני על משקפים את מבנה השליטה בתשתית. מי ששולט בתשתית (בעלי ההון) הם אלו שמעצבים ושולטים בחינוך במדינה בחוק בדת וכו'.. , והם משתמשים במבני העל האלה כדי לתת לגיטימציה להמשך השליטה שלהם בתשתית.

חצים אדומים – שיעתוק (reproduction) – ייצור מחדש של הסדר החברתי. מה שחשוב בשיעתוק הוא המרכיב הלגיטימציוני. זה לא סתם שבעלי ההון נעזרים בידע מדעי, חוק, תרבות מדינה וחינוך כדי לשמר את הכוח שלהם, אלא הידע החוק… והחינוך נותנים לגיטימציה לשליטה של בעלי ההון בסדר החברתי. הם הופכים את השליטה הזו למובנת מאליה וטבעית, לא רק שאנחנו לא מתקוממים נגדה אנחנו בכלל לא חושבים שהיא בעייתית.

דוג' 'הדת היא אופיום להמונים' – נחשוב על הדת הקתולית (לתפיסתו של מרקס), הדת הקתולית בעידן הפיאודלי – הכנסייה הייתה בעלת הון גדולה מאוד והייתה חלק מהמעמד של בעלי אמצעי הייצור- הכנסייה אמרה למאמינים שמי שסובל בעולם הזה מובטחים לו חיי עולם הבא. ככל שסובלים יותר בעולם הזה כך מגיעים יותר בוודאות לגן עדן. ומה שמבטיח את העלייה לגן עדן זו השתתפות בטקסים של הכנסייה, תשלומים שניתנים לכנסייה וכו'. כך, טוען מרקס, הכנסייה מראה לצמיתים המסכנים החסרי-כל שבעצם טוב להם ואסור להם לרצות שינוי. אם הם ירצו לעשות שינוי או אם הם ייצרו שינוי חברתי הם יפגעו ברצונו של האל ואז הם לא יוכלו לעלות לגן עדן. ז"א שהצמיתים חוו את החיים שלהם ברמה התודעתית כמשהו ש"בסדר" זהו פרוזדור לעולם הבא, והם לא רוצים לשנות אותו על מנת לזכות בעולם הבא בגן עדן. ולכן הדת היא אופיום להמונים מבחינתו של מרקס, היא מסמאת את עיניהם של המאמינים היא לא מאפשרת להם להבין שמדכאים אותם מנצלים אותם ומנכרים אותם, היא מונעת מהם להתארגן ולעשות משהו איזה שהוא שינוי חברתי, והיא משמרת את השליטה של בעלי ההון ונותנת לגיטימציה לשליטה הזו ('זהו רצון האל').

אם האופן שבו החברה בנויה משמר את היציבות שלה אף אחד לא ירצה לשנות אותה. הגישה הפונקציונליסטית היא חלק מגופי המדע שמטופחים על ידי בעלי ההון כדי להצדיק את השיטה החברתית הקיימת ולתת לה לגיטימציה. הידע שמיוצר משתתף בשעתוק של הסדר החברתי הקיים תוך הענקת לגיטימציה.

הביקורת הקונפליקטואלית על התיאוריה הפונקציונליסטית – אחת הטענות של הסוציולוגיה המרקסיסטית כביקורת על הסוציולגיה הפונקציונליסטית של פארסונס הייתה שהסוציולוגיה הפונקציונליסטית (שאומרת שמה שקיים משרת את הסדר החברתי ומשרת פונקציה) אז היא מונעת את הרצון להתארגן ולייצר שינוי חברתי מהחשש שאם יהיה שינוי חברתי החברה תתפרק. אם האופן שבו החברה בנויה משרת את היציבות שלה אף אחד לא ירצה לשנות את המבנה שלה מכיוון שזה מסוכן, טענתם של הסוציולוגיה הקונפליקטואלים תהיה שהגישה הפונקציונליסטית היא חלק מהידע וגופי הידע והמדע שמטופחים על ידי בעלי ההון כדי להצדיק את השיטה החברתית הקיימת ולתת לה לגיטימציה, כלומר הידע שנוצר משתתף בשימור הסדר החברתי – שעתוק הסדר החברתי הקיים (תוך הענקת לגיטימציה).

תודעה כוזבת – סוג של תודעה שמפריע למעמד הפועלים להבין את מקומם בחברה, להבין את העובדה שהם נפגעים. מעבר לשליטת הבורגנות בהון הם שולטים בתודעת החברה כולה.

תודעה כוזבת יכולה להיות גם לבעלי אמצעי הייצור – הם מאמינים לתיאוריות שהם בונים, רק שעבורם התודעה הזו לא מזיקה כל כך.

דוגמא: חוק – “אסור לגנוב" – חוק שמשמר את התפיסה של בעלות על מוצרים, מגדיר רכוש פרטי.

מתי אנחנו מגדירים משהו כגניבה ומתי זהו רווח?

ניכוס – לקיחת נכס של מישהו אחר לעצמנו באופן לגיטימי. (לוקחים משהו מהכלל ומשייכים לעצמנו באופן לגיטימי, וזה על פי מרקס ניכוס)

הקפיטליזם יכול היה להתממש בעולם רק בגלל שמדינות אכפו הסכמים – המדינה משקיעה המון משאבים (שבעל ההון לא משקיע בהם).

 

מדוע תתחולל מהפכה לפי מרקס?

  • חוסר התאמה בין אמצעי הייצור לבין יחסי הייצור
  • מגפת עודף הייצור
  • הבורגנות יוצרת את התנאים בהם יהפוך מעמד הפועלים ממעמד לכשעצמו למעמד למען עצמו

מרקס מסייע לחשוב בצורה אחרת על הדברים המובנים מאליהם.


ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר:

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.